ע"נ 48619-03-20

תקציר

הוועדה מצאה כי החלטת המשיב לדחות את בקשת המערער לקצבת נכות רטרואקטיבית לפי סעיף 7 לחוק הנכות אינה מוצדקת. המשיב אישר בעבר את בקשתו של המערער לגמלת מחיה בשתי הזדמנויות ואף ערך בדיקה עניינית בעניינו, וקבע כי הוא עומד בקריטריונים לקבלה. המשיב לא הסביר כראוי את היפוכה של עמדה זו, וטען רק כי היא שגויה מבלי לספק כל פירוט או הצדקה לקביעה זו. הוועדה הניחה כי האישור המקורי ניתן לאחר בדיקה מעמיקה וכי המערערת אכן עמדה בדרישות לגמלת מחיה רטרואקטיבית. הם הדגישו כי הקשיים במתן הטבות רטרואקטיביות, כפי שהותוו בפסקי דין קודמים, התגברו במקרה זה, נוכח הצלחתו של המערער להוכיח את זכאותו. הוועדה הדגישה כי החלטת המשיב אינה יכולה לעמוד, ועל כן יש לבחון את העניין מחדש. הם הורו למשיב לערוך הערכה מהותית של עניינו של המערער על בסיס הנתונים הקיימים ולהחליט על זכאותו לפיצויים הכרחיים בעבר. בנוסף, קבעה הוועדה כי המערער זכאי לקבל את הגמלאות המפורטות בסעיף 36א לחוק הנכות, והמשיב חויב לשלם את ההפרש בין הפיצוי הבסיסי שכבר שולם לבין גמלת המחיה. לבסוף, פסקה הוועדה למערער 2,000 ₪ לכיסוי הוצאותיו ושכר טרחת עורך דין.