ת"א 51577-09-14

תקציר

התובעת, שהייתה מעורבת בתאונת דרכים בגיל 43, תובעת פיצויים מהנתבעים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה במהלך התאונה והותירו אותה פגומה. היא לא עבדה במשך שש עשרה שנים לפני התאונה, ולכן הנתבעים טוענים כי אין לפצות אותה על אובדן השתכרות. עם זאת, השופטת פסקה לטובת התובעת ופסקה לה סך של 592,888 ₪ כפיצוי בגין הדברים הבאים: אובדן כושר השתכרות (100,000 ₪), סיוע לצד שלישי בעבר ובעתיד (354,000 ₪), הוצאות (50,000 ₪) ונזק לא ממוני (104,787 ₪), בניכוי תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי (15,899 ₪), בסך הכל 572,888 שקל. סכום זה ישולם לתובע, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 91,000 ₪, בתוך 45 יום. השופטת מסכימה עם טענת התובעת כי יש לחשב את הפיצוי על פי הפגיעה בכושר ההשתכרות שלה, ולא על פי השתכרות קודמת בפועל. למרות שסיכוייה של התובעת להשתלב בעתיד בשוק העבודה נמוכים בשל גילה, היעדר הכשרה מקצועית ומחויבותה המשפחתית, השופטת מעריכה את ההסתברות ברמה נמוכה אך קיימת, ופוסקת לה 100,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות. באשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין סיוע מאחרים, פסק לה השופט סך של 354,000 ₪. זה מחולק לשלוש תקופות. בששת החודשים הראשונים שלאחר התאונה, במהלכם אושפזה התובעת ועברה שיקום, מעריכה השופטת את הסיוע שהעניקה משפחתה בכ-5,000 ₪ לחודש. בשנה הבאה יופחת סכום זה ל-2,000 שקל בחודש. לאחר תקופה זו, השופט מעריך את הסיוע העתידי הנדרש, ומחשב את 10 שעות העזרה בשבוע לפי 40 שקל לשעה, ובסך הכל 270 אלף שקל לעתיד. פיצויים נוספים שנפסקו כוללים 50,000 ₪ הוצאות ו-104,787 ₪ בגין נזק לא ממוני בסך כולל של 608,787 ₪. סכום זה יופחת על ידי התשלומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, מה שיביא את הפיצוי הסופי לסך של 572,888 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי הנתבעים ביחד ולחוד.