דב"ע נז/76 - 0

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה פסק בערעור על דחיית תביעה לגמלת דמי שמירת הריון מהמוסד לביטוח לאומי. התביעה התייחסה לשתי תקופות היעדרות מהעבודה במהלך ההיריון. התקופה הראשונה הייתה מה-1 בפברואר עד ה-28 בפברואר 1995, והשנייה הייתה מה-13 ביוני 1995 ועד הלידה ב-12 ביולי 1995. השאלה הייתה האם התקופות עומדות בדרישת "שלושים ימים רצופים לפחות" כאמור בחוק הביטוח הלאומי לזכאות לגמלה לשמירת הריון. בית המשפט דחה פה אחד את הערעור על התקופה הראשונה, ואישר את החלטת בית הדין האזורי כי תנאי הזכאות נמדד במספר ימי מזונות ההריון ולא הועבר לחישוב חודשי. כוונת המחוקק הייתה ברורה, ויש לפרש את המונח "שלושים ימים רצופים" כפשוטו, מה גם שהגמלה מחושבת על בסיס שכר יומי רגיל. לגבי התקופה השנייה קבע בית המשפט כי המערערת זכאית להטבה. הגם שהיום השלושים לשמירת ההריון חפף ליום הלידה, שהיה גם היום הראשון שבו קיבלה המערערת דמי לידה, התכלית החקיקתית שעמדה מאחורי הגמלה חייבה פרשנות מרחיבה למונח "יום". לכן, שבריר מהיום נספר כיום שלם. לבסוף, קבע בית המשפט, ברוב דעות, כי התקופה הראשונה אינה נחשבת לתקופה "נוספת" על פני התקופה השנייה, שכן התקופה הנוספת צריכה לבוא לאחר תקופת שלושים הימים הראשונה. גמלת דמי שמירת הריון היא גמלה מחליפת הכנסה, והזכאות לה אינה נוצרת רטרואקטיבית. משכך, המערערת לא הייתה זכאית לגמלה בגין התקופה הראשונה כתקופה נוספת. עוד צוין בפסק הדין כי הוצאות הערעור, בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, יישאו על המוסד לביטוח לאומי.