בר"ע 59534-03-14

תקציר

אישה הגישה תביעה נגד מעסיקיה, בטענה שפוטרה שלא כדין בשל הריונה. כראיה היא הגישה תמליל שיחות שהקליטה בכתב ידה עם אחד המשיבים. עם זאת, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ראיותיה וקבע כי הן לא הוגשו בהתאם לדרישות הפרוצדורליות. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, בטענה כי על בית המשפט לתת עדיפות לגילוי האמת על פני הקפדה על דיני ראיות. לטענתה, ההקלטות והתמלילים, אותם הקליטה באוקטובר 2010, הפריכו את טענות המשיבים והוכיחו את טענתה לפיטורים שלא כדין. עם זאת, שופט הערעור דחה את הבקשה והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי. הם הדגישו כי היה מקום להגיש ראיות במסגרת עדותה העיקרית של המבקשת וכי זכויותיהם הפרוצדורליות של המשיבים ייפגעו אם בית המשפט יקבל את הראיות בשלב זה, מה גם שהמבקשת לא סיפקה כל הצדקה לחסרונותיה הפרוצדורליים. עוד ציינה השופטת כי המבקשת לא ציינה את ההקלטות בתצהירה, מה שאומר שאין הוכחות לנסיבות ערכתן. יתר על כן, התרת ראיות כאלה תחדש למעשה את הליך ההוכחות, תגרום לאי נוחות ועלולה לשלול מהמשיבים משפט הוגן. השופט הגיע למסקנה כי גם אם מעשיו של המבקש לא היו מכוונים, יש לדחות את בקשת רשות הערעור, ולהותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.