ת"פ 1152/09

תקציר

גזר הדין זיכה את שלושת הנאשמים מכל האישומים. האישומים נגד הנאשמים נובעים מהפגנה נגד המלחמה בעזה, שהתקיימה בתל אביב ליד שגרירות מצרים בדצמבר 2008. כתב האישום מייחס לנאשמים השתתפות בהתקהלות אסורה, התפרעות, תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הנאשמים טענו כי אין להשיב באשמתם, כי מעשיהם נופלים תחת הגנת הצדק וכי מעשיהם הם זוטות. השופט פותח בהתייחסות לבקשה לביטול האשמה. הוא מסביר כי כדי שהתביעה תעבור את השלב הזה, צריכות להיות ראיות בסיסיות המבססות עילה לכאורה נגד הנאשמים. לאחר מכן בוחן השופט את הראיות שהציגה התביעה, הכוללות תקליטור ובו צילומי משטרה של המחאה, ומוצא כי הן אינן עקביות ואינן אמינות. הוא מציין כי בתקליטור נראים המפגינים פועלים באופן ממושמע ומצייתים להוראות המשטרה, דבר הסותר את טענות התביעה. השופט מדגיש גם את מעמדו החוקתי של חופש הביטוי וההפגנה, ואת הצורך לפרש את החוק הרלוונטי בצמצום. מסקנתו היא כי התביעה לא הצליחה להביא כל ראיה שיכולה לבסס את אשמתם של הנאשמים בדבר האישום של התקהלות אסורה. באשר לאישום בהתפרעות, קובע השופט כי מאחר שהנאשמים זוכו מהעבירה של "התקהלות אסורה", שהיא תנאי מוקדם לעבירת ההתפרעות, יש לזכות גם אותם מאשמה זו. באישום של הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר, השופט קובע כי הראיות שהציגה התביעה אינן מספיקות. השופט מקבל את גרסת הנאשמים לאירועים כפי שתועדה בתקליטור ומציין כי טענות התביעה אינן אמינות. עם זאת, השופטת דוחה חלקית את בקשתה של נאשמת 4 בנוגע לאישום של תקיפת שוטר, וקובעת כי התביעה עברה את המשוכה הראייתית בעניינה. לאחר מכן פונה השופט לטענת הנאשמים להגנה מפני צדק, אותה הוא בוחן באמצעות מבחן תלת שלבי. הוא מוצא כי התנהלות התביעה הייתה פגומה באופן חמור ופגעה בעקרונות הצדק. לעומת זאת, הוא מעריך את "רמת העבריין" במעשיו של נאשם 4 כבלתי חמורה. באיזון בין שיקולים אלה, מגיעה השופטת למסקנה כי יש לקבל את טענתה של נאשמת 4 להגנה מפני צדק, דבר המביא לביטול כתב האישום נגדה. עוד מזכיר השופט כי לו הייתה נדחית בקשתם של הנאשמים לאשמה שלא ניתן להשיב עליה, סביר להניח שהיה מקבל את טענתם להגנת הצדק בנימוקים דומים. בסופו של דבר מורה השופט על זיכויים של שלושת הנאשמים. פסק הדין בוחן באופן ביקורתי את התנהלות התביעה ומבליט את מחדליה ורשלנותה. השופט מציין כי טעויות מסוג זה אינן נדירות במקרים של הפגנות וממחיש את הצורך של התביעה ללמוד מטעויותיה. כל נאשם צריך לקבל את הערבות שלו בחזרה. פסק הדין מהווה כישלון וניתן לערער עליו תוך 45 יום.