רבני 1437441/1

תקציר

פסק הדין דן בבקשת המערער לתקן את צו הירושה בנוגע לעיזבון אמו. בית המשפט מבהיר כי הצו, שניתן בשנת 1997, משקף נאמנה את חלוקת הירושה, וטענת המערער כי אינו תואם את הפרוטוקול מבוססת על אי ידיעתו בדין התורה. למרות שהמערער ירש חלק מהעיזבון עם פטירת אמו, זכותו להעביר את חלקו לאחותו כל עוד לא חולק העיזבון. בית המשפט דוחה את טענת המערער כי העיזבון מעולם לא חולק, שכן הוא אינו מציג כל ראיה התומכת בטענתו. תחת זאת, הראיות מצביעות על כך שהעיזבון כלל נכסים פיננסיים ונכסי נדל"ן שדרשו צו ירושה לצורך העברתם. מאחר שהמערער לא ניצל את הצו הקודם והעיזבון נותר בלתי מחולק, בית המשפט פוסק כי ניתן להוציא צו ירושה חדש, בתנאי שהמערער יגיש ראיות לכך שהעיזבון עדיין רשום על שם אמו. פסק הדין מדגיש כי מניעיו של המערער להעברת חלקו אינם משפיעים על זכותו החוקית לעשות כן וכי ניתן לתקן את הצו הקודם מבלי להסתמך על עובדות חדשות. בנוסף, בית המשפט נוזף במערער על טענותיו הכוזבות בדבר מעורבותו בבקשה הראשונית, ומוצא אותן בלתי ראויות ואולי גובלות בחוסר תום לב. פסק הדין מציין גם את ההתנהלות המבלבלת סביב העיזבון לאורך השנים, אך בהיעדר ראיות, בית המשפט אינו יכול לקבוע את אשמתו או חפותו של המערער. לבסוף, בית המשפט מדגיש כי החלטתו חלה באופן ספציפי על עניינה של המערערת, וכל שינוי בצו הירושה צריך לכלול את כל הנכסים הרשומים על שם האם.