ת"א 52111-09-19

תקציר

השופט קבע כי תביעת נזקי הגוף שהגיש המשיב נגד המבקשים בגין טיפול רפואי רשלני במהלך ניתוחים בשנת 2010 הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות ועל כן דינה להידחות. על פי החוקים הרלוונטיים, תביעת נזיקין מתיישנת לאחר שבע שנים, ובמקרים של נזק שלא התגלה, תקופת ההתיישנות היא עשר שנים מיום הנזק. במקרה דנן, הנזק אירע לא יאוחר מהניתוח השני באוגוסט 2010, והמשיבה הייתה מודעת לו זמן קצר לאחר מכן. המשיבה טענה כי לא גילתה את מלוא היקף הנזק עד שנת 2013, אך השופטת קבעה כי תקופת ההתיישנות מתחילה עם גילוי הנזק ולא כאשר מתגלה מלוא היקפו. השופטת דנה גם בטענת המשיב כי לא הייתה מודעת לקשר הסיבתי בין הניתוחים לבין נזקיה עד למעלה משלוש שנים לאחר הניתוחים, אך מצאה כי כל העובדות הנוגעות לטיפול הרפואי, לרבות הניתוחים הכושלים, היו ידועות לה זמן קצר לאחר התרחשותם. המשיבה לא עמדה בדרישות להשעיית תקופת ההתיישנות מחמת בורות, שכן לא פעלה בשקידה סבירה לגילוי המידע. לפיכך, התביעה נדחתה, והמשיב חויב לשלם למבקשים הוצאות בסך 4,000 ₪, נוכח אופיו המקוצר של ההליך.