ת"ק 51735-07-10

תקציר

התובע, שוטר במקצועו, הגיש תביעת רשלנות נגד הנתבע בגין הגשת תלונת שווא נגדו בגין תקיפה. הנתבע תקף את התובע במסגרת תפקידו והורשע בעבירה. התובע לא תבע פיצוי בגין נזק לא ממוני שנבע מהתקיפה, אך טען כי תלונת הנתבע נעדרת כל בסיס והוגשה כדי לפגוע בו. פסק הדין המכריע של בית המשפט הפלילי בו הורשע הנאשם היווה ראיה לכאורה בהליך האזרחי. גרסת הנתבע לאירועים הייתה שונה מזו של התובע; לטענתה, הוא נכח בחדר בזמן ששוטר אחר תקף אותה. מח"ש סגרה את התיק נגד התובע מחוסר אשמה ולא רק מחוסר ראיות. עדותו של הנתבע והשתלשלות האירועים בעקבות התקיפה הנטענת תמכו במסקנה כי הנתבע הגיש את התלונה בחוסר תום לב ולא האמין באמיתותה. היא לא דיווחה מיד על התקיפה, ועשתה זאת רק כאשר התובע לחץ עליה להגיע לחקירה. השיהוי הניכר בהגשת התלונה, לעומת הדיווח המיידי שלה על תקיפה שנייה לכאורה, הצביע על חוסר כנותה של תלונתה. שיקולי מדיניות שעודדו אזרחים לדווח על חשד לעבירות פליליות לא חלו במקרה זה, שכן תלונתו של הנאשם לא הייתה כנה. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובע והורה לנתבע לשלם לו פיצויים לא ממוניים בסך 6,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.