ע"א 5575/92

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהכריז על שני ילדיה הקטינים של האם המערערת כניתנים לאימוץ משני ההורים בשל חוסר יכולתם לטפל בהם. האם טענה כי הבקשה לא ציינה את עילות האימוץ וכי מיזוג הבקשה עם עניינו של האח פגע בעניינו של הקטין. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי לא הייתה כל דעה קדומה בהיבטים טכניים אלה וכי הראיות מצביעות בבירור על חוסר יכולתם של ההורים לטפל בילדים. בית המשפט הדגיש כי אין לפגוע בילדים על ידי ניסיונות סרק להחזיקם אצל הורים בלתי כשירים וכי זכויותיהם הטבעיות של ההורים הן משניות לצרכיהם הבסיסיים של הילדים. נמצא כי האם, שסבלה מסכיזופרניה כרונית, לא טיפלה בילדים בעבר ולא סביר שתשפר את מצבה. יתר על כן, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו, מונחה על ידי עקרון טובת הילד, והסכים עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר כי אימוץ הוא לטובת הילדים. השופטים הגיעו למסקנה כי אין טעם בערעור ודחו אותו, ואישרו את החלטת בית המשפט המחוזי.