בש"פ 4998/13

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה בערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע לבקשת המערער להשתחרר ממעצר עד לתום ההליכים נגדו. מעצרו של המערער הוארך מלכתחילה על סמך כתב אישום המייחס לו גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם והחזקת סכין שלא כדין. החלטות בית המשפט המחוזי, שניתנו על-ידי השופט א' טובי והשופט ר' שפירא, הסכימו לבקשת התביעה למעצרו של המערער בנימוק שיש די ראיות לכאורה, לרבות זיהוי המערער על-ידי הקורבן, כדי להצדיק את המשך מעצרו עד תום המשפט. המערער ביקש עיון חוזר בהחלטה הראשונית, אך זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהערכת הראיות וכי חלה שחיקה משמעותית בעניינה של התביעה מאז ההחלטה הראשונית. לגופו של עניין, טען המערער כי עדותו של הקורבן אינה עקבית וכי ראיות אחרות מטילות ספק בזיהויו את המערער כדוקר. עוד טען המערער כי היה על בית המשפט לקבל את חלופת המעצר הקונקרטית שהציע וכי חלוף הזמן והיעדר חשש לשיבוש הליכים מצדיקים את שחרורו. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את הערעור. הם הסכימו עם הערכתו של בית המשפט המחוזי את הראיות, בהתחשב בכך שזיהוי המערער על ידי הקורבן הוא ראיה לכאורה מספקת, במיוחד בהינתן שהיא אוששה בעדויות ובראיות אחרות. השופט גם הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת העיון החוזר, וציין כי לא חל שינוי קיצוני בחומר הראיות המצדיק את שחרורו של המערער. יתר על כן, השופט לא מצא פגם בקביעתו של בית המשפט קמא כי קיים סיכון לסכנה לציבור וכי חלופת המעצר שהציע המערער אינה מתאימה. לבסוף ציין השופט כי שלב ההוכחות במשפט כמעט הושלם, ונותרו רק מסקנות, ודחה את הערעור תוך שהוא מאשרר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.