ע"א 5964/92

תקציר

בית המשפט העליון התייחס לשאלה מהו "מעשה מלחמה" המקנה למדינה חסינות מפני אחריות נזיקית לפי חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, בהקשר של פעולות צה"ל במהלך האינתיפאדה ביהודה, שומרון ועזה. בית המשפט קבע כי פעולות מלחמתיות הגורמות נזק אינן צריכות להיות מוכרעות בדיני הנזיקין הרגילים בשל הסיכונים המיוחדים הטמונים בהן. פעולות כאלה יוצרות מטבען סיכונים חריגים שמסגרות נזיקין רגילות אינן אמורות להתמודד איתם. לפיכך, פתרון סוגיות פיצויים בגין נזקים מפעולות לחימה מחייב הסדר מיוחד מחוץ לדיני הנזיקין המסורתיים, בהתחשב בהסכמים בינלאומיים. בית המשפט ציין כי "פעולות לחימה" יכולות לכלול פעולות נגד ארגוני טרור, ולא רק צבאות מדינתיים. יש לבחון את נסיבותיו של כל אירוע – כגון מטרת הפעולה, מיקומו, רמת האיום וזהות הכוח הצבאי – כדי לקבוע אם הפעולה היא מלחמתית. במקרה הספציפי של תקרית ירי של אנשי צה"ל במסגרייה, קבע בית המשפט כי לא מדובר בפעולת מלחמה. המבצע היה פעולה משטרתית לתפיסת חשודים, שהתנהלה ברשלנות ומחוץ לנהלים שנקבעו, מבלי שנשקפה סכנה לכוח הצבאי. לפיכך, הירי נחשב לסיכון רגיל המטופל על ידי דיני הנזיקין הסטנדרטיים, וכתוצאה מכך נדחו ערעורים הן של המדינה והן של פיצויים. פסק הדין, שניתן על ידי הנשיא ברק ואושר על ידי שופטים אחרים, חיזק את הצורך להבחין בין פעולות שיטור רגילות לבין פעולות לחימה הכרוכות בסיכונים מיוחדים המחייבים חסינות מדינה.