ת"א 2496/07

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעים לפיצוי כספי ממינהל מקרקעי ישראל. התביעה התבססה על החלטת בית המשפט העליון משנת 2007, שקבעה כי התובעים זכאים לדרוש תשלום עבור השקעתם במבנים על פיסת קרקע של רמ"י, אם תבחר רמ"י להחזיקם. עם זאת, מאז מתן פסק הדין נהרסו המבנים, ולכן התובעים אינם זכאים לפיצוי לפי חוק המקרקעין. זאת ועוד, מעמדם של התובעים כחברים במנהל מקרקעי ישראל הסתיים בשנת 1996, והשקעתם לא השביחה את הקרקע. לפיכך, התביעה נדחית במלואה. בפנייה לתביעה שכנגד, מקבל בית המשפט את בקשת רמ"י לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש נאותים בגין שהותם במקרקעין. מנהל מקרקעי ישראל זכאי לשכר טרחה זה על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן הנתבעים קיבלו הטבה – מגורים חינם – ממנהל מקרקעי ישראל, ללא כל זכות חוקית. בית המשפט מחשב את שכר הטרחה בהתאם לרווח שהפיקו הנתבעים מהשימוש הבלתי חוקי שלהם בקרקע, שבמקרה זה הוא שימוש למגורים. לאחר בחינת דוחות השמאות השונים, בית המשפט קובע את שכר הטרחה המתאים לכל נתבע. לגבי נאשמים 1-4 מורה בית המשפט על 1,500,000 ש"ח, ולגבי נאשמים 6 ו-7 28,725 ש"ח, שניהם סכומים יותאמו להבדלי הצמדה וריבית. בנוסף, בית המשפט מורה לתובעים 1-4 ולנתבעים 6 ו-7 לשלם את שכר טרחת עורך הדין של רמ"י, בסך 100,000 ₪ ו-2,000 ₪, בהתאמה. התובעים והנתבעים יישאו גם בהוצאות רמ"י. התביעה שכנגד נדחית כנגד הנתבעים 5 ו-8, מאחר שרשות מקרקעי ישראל לא עתרה מהם לתשלום שכר טרחה. פסק הדין יינתן לבאי כוח הצדדים.