ע"א 8062/03

תקציר

ניתוח משפטי של החלטת הפסילה בערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים **העקרונות המשפטיים המעורבים:** 1. **סטנדרטים לפסילת שופט בשל חשש לחוסר משוא פנים:** - העיקרון הבסיסי הוא ששופט חייב להתפטר אם קיים *"חשש סביר להטיה"* או *"חוסר משוא פנים שניתן להטיל בו ספק באופן סביר". * - החוק מכיר בכך ש*הבעת דעה* או *הצהרות שנאמרו על ידי שופט במהלך הליכים* אינן מהוות, כשלעצמן, עילה לפסילה, בתנאי שהן אינן "נועלות" את דעתו של השופט* או מצביעות על *תוצאה שנקבעה מראש*. 2. **המושג של "נעילת התודעה":** - עיקרון מפתח הוא האם דעותיו או פסקי הדין של השופט משקפים *"עמדה נחרצת"* שנוצרה לפני שמיעת כל הראיות הרלוונטיות, מה שיכול להצביע על הטיה. - *הצהרות שיפוטיות* שחושפות *שיפוט מוקדם* או *משוא פנים* יכולות לאיים על חוסר משוא פנים, אבל *רק הבעת חוסר שביעות רצון* מהתנהגות או החלטות בפסיקות קודמות לא בהכרח מעידה על משוא פנים. 3. **אמצעי הגנה פרוצדורליים ועקרונות משפט הוגן:** - פסילה חייבת להיות מבוססת על *סיכון משמעותי* להטיה, ולא רק *תפיסות* המבוססות על הערות שליליות. - שלמות ההליכים נשענת על הבטחת *משוא פנים*, אך לבתי המשפט מוענק גם שיקול דעת להעריך אם ערעור על חוסר משוא פנים של שופט מבוסס על הטיה עובדתית. 4. **ההשפעה של החזרת תיק לדיון חוזר:** - החלטת הערעור להחזיר תיק לדיון נוסף (כפי שנעשה כאן) אינה מרמזת, *כשלעצמה*, על הטיה או מספקת עילה לפסילה. - השיקול המרכזי הוא האם ההליך מצביע על *משוא פנים נתפס* או *שיקול דעת מוקדם* שעלול לפגוע בהגינות. **חידושים משפטיים ופרשנויות בולטות:** - בית המשפט מדגיש כי *הבעת דעות או ביקורת* על ידי שופט, במיוחד אלה הקשורות ל*הערכות משפטיות* או *תום לב*, אינן מתורגמות אוטומטית להטיה, אלא אם כן הן משקפות *באופן מוכח* נקודת מבט *נעולה*. - הסף ל*פסילה* הובהר כך שדורש *ראיות משמעותיות* לכך ש*חוסר משוא הפנים של השופט נפגע*, מעבר ל*תפיסות של הטיה* המבוססות אך ורק על *הערות קודמות*. - עמדה פרוצדורלית בולטת היא ההכרה בכך שהצהרות שיפוטיות על *חוסר תום לב או התנהגות* בשלבים מוקדמים יותר של ההתדיינות *לא* *פוסלות* אוטומטית את השופט מלדון בעניין בשלבים הבאים, במיוחד *אם החלטתו הסופית של השופט מבוססת על ניתוח משפטי* ולא *דעות קדומות*. - בית המשפט לערעורים מדגיש גישה זהירה נגד *טענות פסילה רחבות מדי*, ותומך ב*עצמאות שיפוטית* תוך שמירה על *חוסר משוא פנים* באמצעות הערכה *מבוססת עובדות*. **סיכום נימוקי בית המשפט:** - בית המשפט העריך אם *פסק הדין הקודם* ו*ההצהרות* שנאמרו בו *"נעלו"* את דעתו של השופט, ובכך פגעו ב*משוא פנים*. - הוא הגיע למסקנה ש*מכיוון שלא נשמעו ראיות במהלך פסק הדין* וההחלטה *התבססה אך ורק על עקרונות משפטיים וטענות*, *הסיכון להטיה* *לא הוכח*. - בית המשפט גם מצא כי *ביקורת או התבטאויות* שהושמעו נגד המערער לא *הוכיחו* *חשש אמיתי* להטיה, במיוחד לאור *שיקול הדעת* של החלטת השופט. - לכן, *בקשת הפסילה* נדחתה בטענה ש*לא קיים* בסיס אובייקטיבי להאמין שהשופט *לא* יישאר *חסר פניות*. **מסקנה:** מקרה זה מאשר מחדש את העיקרון שהבעת דעה במהלך הליכים, גם אם היא ביקורתית או שלילית*, אינה *פוסלת* שופט באופן אוטומטי אלא אם כן הם מפגינים *במפורש* או *במשתמע* נקודת מבט *נעולה* שתמנע *הערכה חסרת פניות* של המקרה. ההחלטה מדגישה את החשיבות של גישה *עובדתית, מבוססת ראיות* בסכסוכי פסילה ומדגישה כי *הערות שיפוטיות* הקשורות ל*תום לב* או *התנהגות בלתי הולמת* אינן מאיימות כשלעצמן על חוסר משוא פנים שיפוטי.