ע"ע 50821-01-14

תקציר

לאחר ששקל את הטענות שהוצגו הן בעל פה והן בכתב, וכן עיין בפסק דינו ובראיות של בית הדין האזורי, החליט בית המשפט לדחות את הערעור ולקיים את פסק דינו של בית הדין האזורי. המערער, שעבד במאפייה משפחתית עד ינואר 2007, לא הציג ראיות לאי קבלת שכר למרות שטען כי לא קיבל תלושי שכר. בית המשפט הכיר בשינויים שחלו לאחרונה בדיני נטל ההוכחה, אך ציין כי אלה אינם ישימים במלואם בשל ההקשר של המקרה ומורכבותו הכרוכה בקשרי משפחה. טענתו של המערער כי החל לעבוד בגיל 13 סותרת את הרישומים המראים כי הועסק במקדונלד'ס באותה תקופה, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע כי העסקתו החלה בחודש אוגוסט 2002. טענותיו של המערער כי לא קיבל שכר ועבד שעות עבודה רבות לא נתמכו בראיות מספיקות, כאשר בית המשפט מצא את גרסותיו פחות סבירות בהשוואה לתלושי השכר שהוצגו. בית המשפט שקל את הדינמיקה המשפחתית ואת החשבונאות הבלתי פורמלית ככל הנראה לא מתועדת, אך בסופו של דבר לא מצא הצדקה לשנות את הקביעות העובדתיות בנוגע לתשלומים שבוצעו לפי תלושי השכר. לגבי תביעות על שעות נוספות ועבודה בימי מנוחה, בית הדין לא ראה די ראיות כדי להעביר את נטל ההוכחה למעסיק, וחוסר העקביות של המערער החליש עוד יותר את עניינו. למרות שהכיר בטעויות המעסיק בניהול רשומות, בית הדין לא השתכנע כי ריכוזי השכר שניתנו אינם אמינים, שכן הם התיישרו עם אישורי המס והביטוח במשך מספר שנים. טענות כנגד אחריותו האישית של המשיב נדחו בשל היעדר ראיות לכך שהמערערת הייתה מודעת או מטעה לגבי הישות המשפטית של המעסיק. המסקנה התבססה על חוסר בסיס מספיק לקביעת התנהלות בלתי ראויה המצדיקה את הרמת מסך ההתאגדות כלפי המשיב באופן אישי. הערעור נדחה ללא צו להוצאות, תוך ציון כשלים של משיבים אחרים במילוי תפקידיהם הרשמיים.