תאד"מ 450-07-24

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של פסק דין תאד"מ 450-07-24 (רמלה)** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי כבוד הרשמת בכירה יפעת נחליאלי אורן בבית משפט השלום ברמלה, עוסק בתביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת, ש. שלמה רכב בע"מ, עת פגע רכבה בהולכת הרגל, הנתבעת, מזיה אללישוילי. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם רשלנותה של הנתבעת כהולכת רגל, ככל שקיימת, מטילה עליה אחריות לנזקי הרכב, או לחלקם. **העובדות הצדדיות וההליך** התובעת טוענת כי רכבה פגע בנתבעת, אשר "התפרצה בריצה לנתיב הנסיעה" של הרכב בכיכר תנועה בשעות החשכה, כשהיא לבושה בשחור. נגרמו נזקים לרכב, וצורפו מסמכים המוכיחים את הנזק. הנתבעת טוענת כי התאונה ארעה בכניסה אחורית לנמל התעופה, כי נסעה במהירות מופרזת, וכי היא לא הספיקה להרים את רגלה בחזרה לאחר שהתחילה לחצות את הכביש. הנתבעת טוענת גם כי לא היה מעבר חציה מסודר בקרבת מקום. לאחר הגשת כתבי הטענות, התקיים דיון בו העידו הנהג מטעם התובעת והנתבעת, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב. **טענות הצדדים בסיכומים** התובעת טענה כי הנתבעת "קפצה מתוך שיחים" אל עבר הרכב, התנגשה בו, וכי היא לא יכלה לצפות זאת. התובעת הפנתה לתקנות התעבורה המחייבות הולכי רגל לבדוק את מצב התנועה ולחצות כביש במעבר חציה, ואוסרות על ירידה פתאומית מהמדרכה. התובעת טענה כי השכל הישר והראיות מחייבים דחיית גרסת הנתבעת, וציינה כי לא הוגש כתב אישום נגד נהגה. הנתבעת הדגישה את פערי הכוחות בין הצדדים (תאגיד ענק מול עולה חדשה) וטענה כי היא אינה אחראית לתאונה, אלא נהג הרכב. הנתבעת חזרה על טענתה כי לא היה מעבר חציה מסודר, וכי נהג הרכב נסע במהירות מופרזת. היא הוסיפה כי הנהג היה צריך להיות זהיר כפליים, שכן הוא מכיר את האזור בו עובדים רבים חוצים את הכביש. הנתבעת גם תקפה את אמינות עדות הנהג. **הפן המשפטי וההחלטה** בית המשפט התייחס לטענות הצדדים, תוך הדגשת סעיפים 110 ו-111 לתקנות התעבורה, המחייבים זהירות מצד הולך רגל בעת חציית כביש, ובפרט במעבר חציה. בית המשפט הפנה לפסיקה המכירה באפשרות להטיל אחריות על הולך רגל במקרים של רשלנות, כגון "עניין בנון" בו הוטלה אחריות של 25% על הולכת רגל. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין:** 1. **אחריות הולך רגל לנזקי רכוש:** פסק הדין מחזק את העיקרון המשפטי לפיו הולך רגל אינו פטור מאחריות לנזקי רכוש שנגרמו עקב רשלנותו. בית המשפט מבהיר כי התנהלות בלתי זהירה, כגון חציית כביש ללא בדיקת התנועה, ירידה פתאומית לכביש, או חצייה שלא במעבר חציה (ככל שקיים בקרבת מקום), עשויה להקים עילת רשלנות. 2. **"אשם יוצר אחריות" מול "אשם תורם":** בית המשפט דן בהבחנה בין "אשם יוצר אחריות" לבין "אשם תורם" בהתאם לפקודת הנזיקין. בהתאם לסעיף 64(2) לפקודה, אשם של גורם אחר עשוי לנתק קשר סיבתי. אולם, במקרה של תאונת דרכים בה מעורבים רכב והולך רגל, כאשר התפרצות הולך רגל היא בלתי צפויה, לרוב יהיה אשמו של הנהג הוא האשם המכריע, ואשמו של הולך הרגל יהיה לכל היותר "אשם תורם". 3. **הכרה באחריות חלוקה של הולך רגל:** בניגוד למגמה הכללית, בית המשפט מכיר כי במקרים מסוימים, אשמו של הולך הרגל עשוי להיות "אשם יוצר אחריות", גם אם באופן חלקי. הדבר תלוי במידת ההתרשלות ובקשר הסיבתי לנזק. בית המשפט מדגיש כי הטלת אחריות חלוקה עשויה להוביל להרתעה ולפיזור נזק ראוי מבחינה ציבורית. 4. **ניתוח הראיות והתרשלות הנתבעת:** בית המשפט העביר ביקורת על גרסת הנתבעת, לפיה "קודם הורידה את רגלה לכביש, ורק לאחר מכן הסתכלה לבחון את מצב התנועה". לטעמו של בית המשפט, גרסה זו מוכיחה ירידה פתאומית לכביש, המהווה התרשלות. כמו כן, מיקום הנזקים ברכב (בעיקר בצדו השמאלי) תומך בגרסת התובעת ולא בגרסת הנתבעת. 5. **אחריות חלקית מוטלת על הנתבעת:** למרות שהתובעת זכתה בתביעתה, בית המשפט קבע כי האחריות לתאונה תחולק. הנתבעת תישא ב-25% מהנזק. בית המשפט נימק זאת בכך שגם "קפיצה של הולך רגל לכביש היא בבחינת אירוע אשר על נהג רכב לצפות", וכי התאונה התרחשה בכיכר תנועה המחייבת האטה. 6. **"גורם זר מתערב" והסיבתיות:** בית המשפט מתייחס לסוגיית "גורם זר מתערב" (סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין). הוא קובע כי אם התרשלות הולך הרגל היא ברף נמוך והתרשלות הנהג משמעותית יותר, התנהגות הנהג עשויה להיות "גורם זר מתערב" המנתק את הקשר הסיבתי. אולם, במקרה הנוכחי, מכיוון שלנתבעת היה "אשם משמעותי", הוטלה עליה אחריות חלקית. 7. **התייחסות לראיות שהוגשו בסיכומים:** בית המשפט התייחס להגשת תמונות וסרטון בסיכומי הנתבעת, שלא הוגשו כראייה במהלך הדיון. למרות שלא נחתמה הסתייגות פורמלית מצד התובעת, בית המשפט קבע כי לא ניתן לבסס ממצאים מהימנים על ראיות אלו, שכן לא ניתן היה לעמת את העדים איתן, ובפרט כאשר הנתבעת עצמה טענה כי מצב הדברים בצילומים שונה מהמצב בעת התאונה. 8. **התייחסות להליך מול הנהג:** בית המשפט התייחס לכך שהתובעת דרשה פיצוי תחילה ב"מכתב דרישה" שלא היה מופנה ישירות לנתבעת. אף שלא הוכרע כי זה מנתק את הקשר, בית המשפט ראה בכך תהייה הפועלת נגד התובעת. **סיכום** פסק דין זה מהווה דוגמה ליישום עקרונות דיני הנזיקין במקרה של תאונת דרכים בין רכב להולך רגל. הוא מדגיש את החשיבות של נקיטת זהירות מצד כל משתמשי הדרך, לרבות הולכי רגל, ואת האפשרות להטיל עליהם אחריות לנזקים הנגרמים עקב רשלנותם. בית המשפט מציג גישה מאוזנת, המכירה באחריות הדדית, גם כאשר מדובר בפערים בכוחות ובמשאבים בין הצדדים. הקביעה כי הנתבעת נושאת ב-25% מהנזק מבטאת את ההכרה בכך שהתרשלותה, אף אם לא הייתה הגורם הבלעדי, היוותה גורם תורם משמעותי לתאונה.