עע"מ 9311/11

תקציר

במקרה הנדון, הן ועדת הערר והן בית המשפט המחוזי דחו את ערעורו של המערער על דרישת הוועדה המקומית להרוס מדרגות חיצוניות המובילות לגג כתנאי לתוספת קומה שנייה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של ועדות התכנון, אלא לבחון את חוקיות וסבירות החלטותיהן. למרות ההתאמה לתב"ע, לוועדה המקומית שיקול דעת בהוצאת היתרים, לרבות התניית היתרים בדרישות הקבועות בתקנה 16(א). ביתו החד-קומתי הקיים של העורר, עם מדרגות חיצוניות המובילות לגג, ביקש קומה נוספת, אותה התנתה הוועדה בהריסת המדרגות כדי למנוע יצירת יחידות דיור נפרדות בניגוד לתב"ע. תקנה 16(א)(7) מאפשרת להתנות היתר בהריסת מבנים הקשורים לעבודה המוצעת, גם אם נבנו כדין. בית המשפט עמד על פרשנות רחבה ועל חשיבות התכנון והאינטרס הציבורי, והציע כי הוועדה פעלה במסגרת סמכותה. נקבע כי השארת המדרגות יכולה לאפשר יחידת דיור עצמאית, בניגוד לכוונת התב"ע. בית המשפט לא מצא כל פגם מינהלי בהחלטה ודחה את הערר, תוך שהוא קובע כי החלטות הקשורות להיתרים מבוססות על מדיניות נורמטיבית, ולא על נסיבות אישיות, למניעת עלייה בלתי מתוכננת בצפיפות המגורים, ובסופו של דבר מקיים את האסטרטגיה של הוועדה לנהל את הפיתוח העירוני באופן אחראי.