ת"פ 40476-05-18

תקציר

הנאשם הורשע בשורה של עבירות, בהן גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושימוש במרמה. האישומים נגדו נבעו מכך שהוציא שלא כדין 1,750,000 ₪ ממעסיקו במשך חמש שנים, בשיתוף עם אדם נוסף. בנוסף, הנתבעת לא דיווחה לרשויות המס על עסקאות מכר בשווי זהה. בית המשפט שקל את חומרת העבירות, התכנון הכרוך בכך, התחכום במעשיו של הנאשם, משך ההטעיה והפגיעה המשמעותית שנגרמה הן לקיבוץ והן לרשויות המס. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, במצבו הבריאותי ובהיעדר הרשעות קודמות, גזר עליו בית המשפט ארבע שנות מאסר, לצד מאסר על תנאי וקנסות כספיים. אלה כללו קנס של 50,000 ₪ או עשרה חודשי מאסר נוספים, ופיצוי של 1,750,000 ₪ שישולם לקיבוץ. בית המשפט ביקש להטיל עונש מרתיע תוך התחשבות בנסיבותיו הפרטניות של הנאשם. גזר הדין הושפע גם מחוסר החרטה של הנאשם, התנהגותו המניפולטיבית וחלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. פסק הדין הדגיש את הצורך בקשר רציונלי בין הקנס לבין מאפייני העבירה, במיוחד בעבירות כלכליות. כמו כן, הורה בית המשפט על תשלום מלוא הפיצויים לקיבוץ, ללא קשר ליכולתו הכלכלית של הנתבע, בדומה להליך אזרחי. לנאשם נמסר על זכותו לערער, ופסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים.