ת"א 2071/01

תקציר

התובע, עיזבונו של דוד רונת, הגיש תביעה נגד הנתבעים, שירותי בריאות כללית, ד"ר שמואלי ובית החולים בילינסון, בגין רשלנות רפואית בעקבות שחרורו המוקדם של רונת מבית החולים. רונת פנתה לקבלת טיפול בבית החולים בילינסון בשל כאבים בחזה ואובחנה כסובלת מתעוקת חזה לא יציבה. עם זאת, ד"ר שמואלי, מומחה לרפואה פנימית, החליט לשחרר את רונת לאחר פחות מ-12 שעות אשפוז, החלטה שהוגדרה על ידי בית המשפט כרשלנית ובלתי סבירה. הראיות הראו כי רונת סבלה מתעוקת חזה לא יציבה, מצב שהצריך אשפוז והשגחה. המומחים הסכימו כי הפרקטיקה הרפואית הסטנדרטית לטיפול באנגינה לא יציבה כרוכה באשפוז המטופל למשך 24 עד 72 שעות. קביעתו של ד"ר שמואלי כי רונת אינה סובלת מתעוקת חזה בלתי יציבה התבססה על בדיקה לא מספקת ועמדה בניגוד לאבחנות של רופאים אחרים. כתוצאה מכך, שחרורו המוקדם של רונת מנע את האפשרות לעקוב אחר מצבו ולנקוט בפעולות הרפואיות הנדרשות. בית המשפט מצא גם קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעים לבין נזקו של רונת לאחר מכן. ההפרשה הרשלנית גרמה לאובדן זמן יקר, והייתה סבירות גבוהה יותר שניתן היה למנוע את הנזק לו רונת הייתה מאושפזת בבית החולים. טענת הנתבעים כי הקשר הסיבתי נותק עקב אירועים שהתרחשו לאחר מכן נדחתה. כמו כן, בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בדבר אשם תורם מצד רונת ואשתו, ולא מצא כל ראיה להחלטותיהם הפזיזות או לשיבוש הטיפול בנאשמים. בנוסף, קבע בית המשפט כי בית החולים שיבא, צד שלישי, חב חובת זהירות כלפי רונת אך לא הפר אותה; לפיכך, ההודעה נגדם נדחתה. בית המשפט פסק לתובעים פיצויים שונים, לרבות פיצויים מיוחדים בגין אובדן השתכרות, הוצאות רפואיות, כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים. כמו כן נפסקו פיצויים כלליים בגין הפסדי השתכרות עתידיים והוצאות רפואיות עתידיות. הסכומים היו אמורים להיות משולמים על ידי הנתבעים ביחד ולחוד, בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות.