בג"צ 114/78

תקציר

בג"ץ דן בעתירה שביקשה מהם להורות למשיב השני להציע לעותר דירה, לאחר שסירבו בנימוק שאינו אזרח ישראלי או עולה חדש, המוגבל בהיצע של דירה ציבורית. בית המשפט דחה את העתירה. הם קבעו כי ניסיונו של העותר לגייס את דעת הקהל באמצעות התקשורת בזמן שעתירתו תלויה ועומדת מהווה ביזיון בית המשפט, וחוסר יושרו ביחס למקום מגוריו פוסל אותו מלעתור לבית המשפט. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל אפליה פסולה בתנאי החכירה של המשיב, שכן העותר עצמו הצהיר כי חל עליו איסור דתי למכור קרקעות ליהודים. פסק הדין אישר את זכותו של המשיב לשקם את הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים ולאכלסו ביהודים, מטרה ציבורית מותרת בגבולות החוק, שבמקרה זה הושגה. עוד ציינה השופטת כי טענות העותר לא עוגנו באיסורים על הפליה פסולה אלא נבעו מאידיאולוגיה אחרת. העותר חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיב. השופט בכור הסכים עם פסק הדין אך העיר כי העותר לא יכול היה לקבל סעד בבית משפט אחר, ואילו השופט שמגר הדגיש כי הפליה פסולה היא עקרון יסוד חוקתי, אך במקרה הנוכחי מדובר במערכת נסיבות ייחודית.