ת"א 4747-09-09

תקציר

התובע תבע את הבנק ואת חברת הביטוח בגין רשלנות, בטענה שלא סיפקו לו פוליסת ביטוח חיים, וכי פוליסה זו הייתה אמורה לכסות אותו במקרה של תאונה שתותיר אותו נכה. התובע, שהיה סוכן ביטוח בעצמו, נטל שתי הלוואות משכנתא מהבנק בשנים 1996 ו-1998. ההלוואות חייבו את התובע לבטח את חייו ואת הנכס ששימש כבטוחה. התובע טען כי הנתבעים לא יידעו אותו על פרטי הביטוח שלו, וכי הם הפרו את חובת הזהירות שלהם בכך שלא גילו לו את פוליסת ביטוח החיים. עוד טען כי הבנק חייב שלא כדין את חשבון ההלוואה שלו בשכר טרחת עורך דין כתוצאה מתביעה שנדחתה, וביקש להחזיר את העמלות ולזכות את החשבון. השופט פסק לטובת הנאשמים. טענת התובע כי פוליסת ביטוח החיים מכסה נכות אינה עולה בקנה אחד עם מסמכי הפוליסה והחוק. השופט מצא כי התובע קיבל את כל המידע הנדרש על הביטוח שלו, ויכול היה לדעת שביטוח חיים מכסה רק מוות. עוד קיבלה השופטת את טענת הנתבעים כי פוליסת ביטוח החיים, בהיותה פוליסה קבוצתית, אינה מכסה נכות, וכי התובע לא התרשל בכך שלא הציע לו כיסוי ביטוחי נוסף כנגד נכות. עוד קבעה השופטת כי התובע לא הוכיח את טענתו להתעשרות ללא עילה בנוגע לביטוח רכוש, וכי הבנק היה רשאי לגבות שכר טרחת עורך דין לחשבון ההלוואה של התובע. מאחר שהתביעה נדחתה לגופה, השופט לא פסק לגבי תקופת ההתיישנות שהעלו הנתבעים. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.