ע"פ 1501/92

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על הרשעה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. המבקש, עובד עירייה, הואשם בהטחת ספר טלפונים בפניו של מנהל האגף שלו. הערעור התמקד בהליך המשפטי המזורז, וטען כי הוא מונע מהמבקש הזדמנות סבירה להתגונן. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי משך המשפט עמד בדרישות החוק. בית המשפט התייחס גם לשינוי סעיף האישום מעבירה פלילית לעוון, שיזם בית המשפט עצמו. נפסק כי לבית המשפט נתונה הסמכות להרשיע את המבקש בעבירה פחותה על סמך העובדות בהן הודה. כמו כן, נדונה הגדרת "חבלה" לפי סעיף 2 לחוק העונשין, ונמצא כי העובדות בהן הודה המבקש מהוות פגיעה ממשית. טענת ההגנה כי נמנעה מהמבקש גישה לתסקיר שירות המבחן לא הוסברה דיה, ובית המשפט לא מצא כל חריגה מחובות החוק בעניין זה. ככלל, בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי המשפט התנהל במסגרת הדינים החלים. בנוסף, הדגישה השופטת את הצורך במתינות בשימוש בביטויים מסוימים ושמרה אותם למקרים המצדיקים באמת תיאורים כאלה.