ע"א 21900-12-15

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, שקבע כי המונח "מודיע מס הכנסה" אינו מהווה לשון הרע ואינו מהווה מעשה פסול לפי החוק. הערעור לא הצליח להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, שהייתה מבוססת היטב בראיות ובשכל הישר, והתבססה על מבחנים משפטיים ותקדימים מתאימים. נבחנה הגדרת לשון הרע בחוק איסור לשון הרע, ובפרט האם אדם סביר ורגיל היה תופס את המונח "מודיע מס הכנסה" כמשפיל או פוגע במעמדו. בעוד שלמונח "מלשין" משמעות לשונית שלילית, בית המשפט קבע כי המבחן האובייקטיבי ללשון הרע בוחן את התפיסה החברתית ולא את ההגדרה הלשונית. במקרה זה, יידוע רשויות המס על מעלימי מס נתפס כמעשה חיובי המיטיב עם הקופה הציבורית ומקדם הון. לפיכך, המונח "מודיע מס הכנסה", על אף משמעותו השלילית, אינו מהווה לשון הרע. בנוסף, בית המשפט מצא כי ההקשר שבו נעשה שימוש במונח במהלך שיחה פרטית בין שכנים הוא טריוויאלי, ומצדיק את דחיית התביעה, מה גם שהוא גרם לאי נוחות רגעית בלבד. פסק הדין התייחס גם לסתירות בעדויות העדים, ואישר את הערכות המהימנות של בית משפט קמא. גם טענת המערער כי בית המשפט תפס את המונח כחמור בשל נקודת מבטם של העבריינים נדחתה, שכן בית המשפט העריך אותו מנקודת מבטו של אדם סביר. משלא נמצא טעם בערעור, ובהתחשב בנסיבות המקרה, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות.