ע"ב 2593/08

תקציר

בתיק מס' 2593/08 עתר המשיב, קצין משטרה במשטרת ישראל, לבית המשפט בבקשה להכיר בתואר הראשון שלו במנהל עסקים מאוניברסיטת לטביה כשווה ערך לתואר ראשון במנהל עסקים המוענק בישראל. הכרה זו תשפיע על שכרו. המבקש, מעסיקו, ביקש מהמשיב לכמת את תביעתו לתוספת שכר. השופטת דחתה את בקשת המבקש למרות שהמשיב לא נענה, בנימוקים שונים. ראשית, המידע בדבר ההשלכות הכספיות של התואר זמין למבקש אך ידרוש מאמץ ניכר מהמשיב. שנית, הדיון בסוגיה העיקרית – האם המשיב זכאי להכרה בתוארו – לא יושפע מהשווי הכספי של התביעה. שלישית, החשש מפיצול ההתדיינות למספר דיונים אינו ישים במקרה זה. השופט התייחס למספר פסקי דין קודמים שחיזקו את עקרון כימות התביעות, אך גם הכיר בחריגים. במקרה דנן, טענת המשיב היא חריגה; מדובר ביחסי עבודה מתמשכים ובזכויות עתידיות, המצדיקים פסק דין הצהרתי. יתר על כן, פיצול השימוע לא יהיה מעשי, ולמבקש יש גישה נוחה למידע הפיננסי המדובר. השופט הדגיש כי הנימוקים לכימות טענות – כגון מניעת דיוני סרק והתחמקות בלתי מוצדקת מאגרות בית משפט – אינם חלים כאן. לפיכך, נדחתה הבקשה לחייב את המשיב לכמת את תביעתו, ולכל צד ניתנו 15 יום לבקש רשות ערעור על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה. כן נשקל תצהירו של המשיב, תוך הארכת המועד האחרון לתצהיר המבקש בתיק העיקרי.