עע"מ 9167/11

תקציר

הערעורים נדחו הן בעילה של שיהוי והן לגופו של עניין. בית המשפט מצא כי העתירות סבלו משיהוי משמעותי ובעייתי, וכי המדיניות עליה הצהיר המשיב – דחיית כל בקשה מחודשת לשדרוג מעמד שהוגשה לאחר 1.1.2010 – הייתה סבירה בנסיבות העניין. עוד קבע בית המשפט כי השיהוי בהגשת הבקשות המחודשות פגע ביכולתו של המשיב לברר את העובדות, וכי המערערים אחראים להמתנה הארוכה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי החלטת המשיב שלא להיעתר לבקשות אינה מהווה הפליה פסולה, שכן המדינה רשאית להחליט לשנות את מדיניותה ולחדול מכל התנהגות מפלה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי המערערים בפרשת שחתית לא הוכיחו כי היה שיהוי בלתי מוצדק בטיפול בבקשתם, ועל כן העתירה נדחתה. עוד מצא בית המשפט כי זכותם של המערערים לדרוש את החלת הנוהל החדש בעניינם הייתה נפרדת מהזכות עצמה ואינה נלווית אליה, כך שלא ביקשו את החלת הנוהל החדש לפני המועד הקובע, משמע שלא יכלו ליהנות ממנו בדיעבד. בית המשפט דחה את טענת ההפליה של אמין, וציין כי המשיב לא היה מחויב להמשיך במדיניות מפלה. לבסוף, ציין בית המשפט כי על המחוקק לבחון מחדש את מצבם של מי ששוהים בישראל בהיתר, ולשקול את מאפייניהם הייחודיים. השופט י' עמית והשופט א' שהם הסכימו עם ההחלטה.