ת"א 61692-12-22

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נוגעת ליחס שבין שתי רמות מחלוקת: הפרוצדורלית, הנוגעת לעיקול נכסי הנתבעים, והחוזית, הנוגעת לרישום ומחיקת הערת אזהרה לטובת התובע. לטענת התובעת, שני רבדים אלה נפרדים וכי הזכות החוזית למחיקת הערת האזהרה תלויה אך ורק בכך שהתובע ישיב את התמורה הכספית ששולמה לנתבעים. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי הסעיף שהפעילה התובעת בדבר מחיקת השטר חל רק כאשר התובע הוא הצד המפר, וכי במקרים של ביטול עקב הטעיית התובע, זכאים הנתבעים לשמור את הכסף כפיצוי, בניכוי תשלומי ריבית. השופט גרוסקופף פותח בדחיית טענתו הפרוצדורלית של התובע כי מאחר שהנתבעים לא הגישו תביעה שכנגד, הם אינם זכאים לסעד זמני. לטענת גרוסקופף, לבית משפט הדן בעניין אזרחי יש סמכות להעניק סעד זמני לבעלי דין, לרבות נתבעים, כראות עיניו. במקרה זה, יש הצדקה לסעד זמני לצמצם את הנזק שנגרם לשני הצדדים, ולהבטיח את יכולתו של הנתבע להקטין את נזקיו על ידי מכירת זכויותיו לצד שלישי, דבר שבתורו עשוי להועיל לתובע. פסק הדין עובר למחלוקת החוזית. גרוסקופף מסכים עם הנתבעים כי הסעיף המדובר אינו מסדיר במפורש את המצב הקיים, בו התובעת ביטלה את ההסכם מחמת הטעיה, ולפיכך טענת התובעת לזכות חוזית אינה מתקבלת על הדעת. השופטת מדגישה כי הסעיף המדובר נועד להגן על הנתבעים, אשר במקרים של הפרה מצד התובע יהיו זכאים לשמור על כספי התמורה לאחר ניכוי פיצויים מוסכמים ותשלומי ריבית. בעוד התובע צודק בקביעתו כי הנתבעים מסכימים שהסעיף ישים עקרונית, השופט מצדד בפרשנות הנתבעים, המתנה, את הסרת הערת האזהרה בהחזרת הכסף רק לאחר ניכוי הפיצויים. גרוסקופף מדגיש כי המקרה הנוכחי אינו נופל בגדר ההסכם החוזי, שכן מדובר בביטול מחמת הטעיה ולא בהפרה. לפיכך, התנאים החוזיים אינם מחייבים את הצדדים במצב זה, ויש לבחון את המחלוקת גם באופן פרוצדורלי, תוך התחשבות בנוחות הצדדים. השופט מפנה לפסיקה קודמת של השופט מור-אל, לפיה יש למחוק את הערת האזהרה תוך הבטחת נכסים מספיקים אחרים ביחס לשווי העיקול. לאחר מכן מתייחס השופט לשאלה האם בקשת התובע עולה כדי התעקשות על זכות בחוסר תום לב. גרוסקופף מפנה לתקדים שנקבע בעניין אריאל נ' קרן הפנסיה של חברי אגד בע"מ, בו דן השופט גרוניס במקרים בהם הקפדה על זכות עלולה להיחשב כחוסר תום לב. בעוד שעצם ההתעקשות על זכות אינה נחשבת בדרך כלל לחוסר תום לב, נסיבות נוספות, כגון התחכמות או הפרעה לצד השני, יכולות להצדיק תביעה כזו. במקרה זה, תביעת התובע לקבל בחזרה את מלוא תשלום התמורה מבלי לברר את הטענות החוזיות והפרוצדורליות, אכן עלולה לעלות כדי חוסר תום לב, מה גם שהיא מאיימת להכשיל את מכירת הנכס לצד שלישי, ובכך מגדילה את הנזקים שנגרמו לשני הצדדים. השופט גרוסקופף מגיע למסקנה כי אין סיבה לסכל את מכירת הנכס לצד שלישי, וכי התעקשות על כך עלולה להיחשב כחוסר תום לב מהותי ופרוצדורלי. במקום זאת, השופט קובע כי אם הנתבעים יפקידו 3,282,415 שקל בקופת בית המשפט, הם יוכלו להסיר את הערת ההתראה. לאחר מכן, ייקבע דיון האם התובע זכאי להשבת סכום זה, או כספים נוספים, ממימוש הנכסים המעוקלים. השופטת מדגישה כי פסק דין זה מספק גישה מאוזנת המתחשבת באינטרסים של שני הצדדים, ולפיכך לא ניתן צו להוצאות.