רע"א 3676/07

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות הסכם בין המוסד לביטוח לאומי לחברות הביטוח בדבר זכות ההחזר של המוסד על החברות, כאמור בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. ההסכם פוטר את חברות הביטוח מהצורך לפצות את המכון כאשר נפגע, הזכאי לתגמולים מהמכון לפי פרק נפגעי עבודה בחוק, מבוטח על ידן. מדובר בנהג מונית שנפגע בתאונת דרכים והוכר על ידי המכון כנפגע עבודה, ושהמוסד שילם לו תגמולים. בהמשך נמצאה לנפגע נכות כללית, בין היתר בשל התאונה. המכון דרש מחברות הביטוח לשפות אותו בגין התגמולים ששולמו לנפגע, אך החברות סירבו בנימוק שהנפגע זכאי לתגמולים לפי פרק נפגעי עבודה. בית משפט השלום פסק לטובת המכון, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו. המוסד ערער וטען כי אופן התשלום בפועל, ולא הזכאות להטבות, צריך לקבוע אם הוא יוחזר על ידי חברות הביטוח. חברות הביטוח טענו כי זכאותו של הנפגע לתגמולים כנפגע עבודה אינה עמומה, שכן הוא הוכר רשמית ככזה על ידי המכון. נוסח ההסכם ומכתבי ההבהרה שהוחלפו בין הצדדים בשנים 1990 ו-1991 תומכים בעמדת חברות הביטוח לפיה פטור משיפוי נקבע על פי סיווג האירוע ולא על פי הגמלה המשולמת בפועל. זאת ועוד, הסביבה הנורמטיבית, לרבות סעיף 82 לפקודת הנזיקין, תומכת בפרשנות זו. לפיכך, הערעור נדחה, ועל המוסד לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של חברות הביטוח. השופט דנציגר מסכים עם התוצאה ומדגיש את בהירות לשון ההסכם, ואילו השופט גרוניס מסכים עם דעתו של דנציגר.