ב"ל 4898-10-21

תקציר

התובע, שחלה בקורונה, תבע את המוסד לביטוח לאומי להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה לאחר שהשתתף בקורס הכשרה בעבודה שאורגן על ידי האיגוד המקצועי שלו בו בילה את רוב זמנו. לטענתו, המעסיק עודד אותו להשתתף בקורס ומימן אותו חלקית, וכי תכני הקורס רלוונטיים לעבודתו. עם זאת, השופט דחה את טענתו. למרות שהמעסיק תמך בהשתתפות עובדיו בקורס, הוא לא היה חובה ונוכחותו של התובע לא מומנה במלואה על ידי המעסיק. הרלוונטיות של הקורס לתפקידו הספציפי של התובעת לא הספיקה כדי להתייחס אליו כקשור לעבודה, מה גם שהוא התקיים בסוף השבוע וכלל זמן פנוי משמעותי. זאת ועוד, התובע לא הוכיח כי נדבק בקורונה במהלך או במקום העבודה. הראיות הראו כי גרסתו של התובע לאירועים לא הייתה עקבית ולא אמינה, והוא לא הצליח לאתר מקור הדבקה מדויק או להוכיח כי הקפיד על אמצעי בטיחות כגון עטיית מסכה. מאחר שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה, קבע השופט כי לא ניתן לראות בהידבקות בקורונה פגיעה בעבודה. על החלטה זו ניתן לערער בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.