ת"פ 129/93

תקציר

פסק דין זה דן בהעמדתם לדין של נאשמים בעבירות סמים שונות, ובעתירת הנאשמים להסיר את החיסיון מזהותו ומפרטיו של עד, כדי שיוכלו להעריך נאמנה את מהימנותו. התביעה התכוונה להעיד שוטר סמוי, המכונה ס' 31, שהוסוות בבית המשפט כדי להגן על זהותו. הנאשמים טענו כי עליהם לדעת את זהותו ועברו של העד כדי הערכה ראויה של מהימנותו, וביקשו מבית המשפט להורות על חשיפת פרטיו. בית המשפט הכיר בחשיבות הבטחת משפט הוגן לנאשמים, הכרוך בחשיפת האמת ובמניעת עיוות דין. כמו כן, היא הכירה באינטרס הציבורי בשמירה על סודיות זהותם של שוטרים סמויים, לשם הגנה על שיטות עבודתם ועל ביטחון הציבור. בית המשפט המשיך לאזן בין אינטרסים אלה, בהתחשב בחלקן של הראיות החסויות ביחס לסך הראיות, בחשיבות עדותו של העד ובשלב המשפט. בפסק הדין הודגש כי יש להכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו הספציפיות. במקרה זה החליט בית המשפט לשמור על חיסיון, שכן עדותו של העד לא הייתה הראיה היחידה נגד הנאשמים, והפגיעה הפוטנציאלית באינטרס הציבורי עלתה על תועלת הגילוי. עם זאת, כדי להבטיח משפט הוגן, בית המשפט הציע פשרה שבה העד יעיד ללא תחפושת, אלא מאחורי וילון, גלוי רק לשופט. בית המשפט גם הזהיר את עצמו לנקוט משנה זהירות בהערכת מהימנותו של העד וקבע כי אם העדות תתברר כחיונית לתביעה, היא תשקול מחדש את החיסיון. בנוסף, הדגיש בית המשפט את חשיבות האינטרס הציבורי בהגנה על זהותם של שוטרים סמויים, תוך הכרה בפגיעה הפוטנציאלית בפעילות המשטרה ובביטחון הציבור אם זהותם תיחשף. בפסק הדין הודגש כי מדובר בהחלטה סבירה, בהתחשב בנסיבות, ונשמר חיסיון זהותו ופרטיו של העד, למעט מסירת תיעוד של הרשעות קודמות של העד. פסק דין זה מדגיש את האיזון העדין בין הבטחת משפט הוגן לבין הגנה על אינטרסים ציבוריים, ומדגיש כי כל החלטה חייבת להיות תלוית הקשר. פסק הדין נועד להגן הן על זכותם של הנאשמים לשימוע הוגן והן על האינטרס הציבורי בפעילות משטרתית יעילה ובביטחון הציבור.