ת"א 34552-02-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד שהגישו שני הצדדים המעורבים בתיק זה, מטעמים שונים. ראשית, בית המשפט מצא כי שני הצדדים אחראים לאי קיום מנגנון הבוררות הקבוע בהסכם ביניהם, ועל כן נדחו טענותיהם בעניין זה. שנית, באשר לכמות השתילים שסופקו על ידי התובעת (הנתבעת שכנגד) לנתבעים, קיבל בית המשפט את גרסת הנתבעים לפיה סופקו 1,554 שתילים, והנתבעים כבר שילמו את התמורה בגין סכום זה. עוד קבע בית המשפט כי התובע החזיק בסכום של 41,582 ₪ שלא השתכר, ויש להחזיר כסף זה לנתבעים. נמצא כי הנתבעים ביצעו מספר הפרות של ההסכם, לרבות אי מסירת הוראה בלתי חוזרת לגורם המשווק, ניכוי סכומים מהתובעת וחלוקת פירות פפאיה באמצעות משווקים שלא בהסכמה. עם זאת, מאחר שגם התובעת הפרה את ההסכם קודם לכן, בית המשפט לא מצא לנכון לאכוף את הפיצוי המוסכם בגין הפרות הנתבעים. בית המשפט גם לא קיבל את טענת הנתבעים כי יש לפצותם בגין אי המצאת פרוטוקולים לגידול הפרי ולטיפול בו, שכן שוכנע כי התובעת סיפקה את הידע והתמיכה המקצועית הנדרשים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא סיפקו חוות דעת מומחה להוכחת נזקיהם הנטענים, והחישובים שהוצגו על ידם היו בלתי סבירים. בתוך כך, מחישובי התובע עולה כי סכום התמלוגים המקסימלי המגיע לו עמד על 137,000 ₪. לאחר שהביא בחשבון את הסכום של 41,582 ₪ שכבר החזיק התובע, החליט בית המשפט כי יתרת הסכום תישאר בידי הנתבעים כפיצוי על נזקיהם. כך ישמרו שני הצדדים את הכסף שהיה ברשותם, ולא יוחלפו כספים נוספים. כל צד יישא בהוצאותיו, ופסק הדין יימסר לשני הצדדים על ידי המזכירות.