ע"פ 8381/17

תקציר

בבחינת הערעורים של שני הצדדים, החליט בית המשפט לדחות את הערעור על חומרת העונש, אך קיבל אותו בחלקו לגבי העונש עצמו. ערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מלהתערב בגזר הדין, אלא אם כן היא חורגת באופן משמעותי מהנורמות. עם זאת, במקרה זה הם חשו צורך להתערב בשל אופי העבירה, שכללה התנהגות אלימה ואכזרית, לרבות דקירת המתלונן מספר רב של פעמים והותרת המתלונן פצוע קשה ללא סיוע. לחומרת האירוע היו השפעות פיזיות ונפשיות משמעותיות על המתלונן ומשפחתו, והצדיקו חשש לשלום הציבור. טענתו של המערער כי מעשיו נבעו מפחד בשל איומים בעבר אינה מצדיקה את האלימות. המערער אמנם הודה באשמה וגילה נכונות להשתתף בטיפול, אך גורמים אלה לא גברו על הצורך בעונש חמור יותר. בית המשפט ציין כי עונשים קודמים שנגזרו עליו במסגרת עבודות שירות לא הרתיעו אותו מאלימות. בתקווה להמשך שיקומו, החמיר בית המשפט את עונש המאסר מ-22 ל-34 חודשים, תוך התאמת העונש לחומרת מעשיו. הפיצוי למתלונן נותר ללא שינוי, תוך הדגשת השלכותיה החמורות של העבירה. החלטת בית המשפט מדגישה את חשיבות שיקוף חומרת העבירות האלימות בגזר הדין, ומדגישה את תפקידו בהרתעה מפני התנהגות כזו.