ת"א 39253-12-25

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפני כבוד השופטת הדסה אסיף, דן בבקשה של הנתבעת 1, מליסרון בע"מ, להאריך את המועד להגשת כתב הגנה, עד לאחר הכרעה בבקשה לסילוק התביעה על הסף שהגישה. **רקע עובדתי:** התובעים, בעלי חלקות 529, טוענים כי הנתבעים, כולל מליסרון, היו מעורבים בגזילת שטח של כ-1,556 מ"ר מחלקתם. לטענתם, שטח זה, שסמוך לבניינם ולשטח הקניון, נגרע מהם בהליך פסול וצורף לחלקת הקניון. כתוצאה מכך, חלקים מהבניין שלהם, כגון פתחי חירום למקלט וגגונים, נמצאים כיום בשטח הקניון, דבר היוצר מצב בלתי נסבל של תלות בגחמותיה של מליסרון. התובעים מייחסים אחריות לנתבעת 2 (הוועדה המקומית לתכנון ובנייה) ולנתבע 3 (רשם המקרקעין) על כשלונה במילוי תפקידם כשומרי סף. גילוי גזילת השטח אירע במקרה, בעקבות תביעה שהגישה החברה המחוסלת (שמליסרון מיזגה לתוכה) נגד שוכר של יחידת דיור בבניין התובעים. **הבקשה לסילוק על הסף:** מליסרון טוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל התיישנות, השתק עילה ופלוגתא, וכן בשל שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב. לטענתה, התוכנית שלפיה נגרע השטח אושרה ופורסמה כדין לפני עשרות שנים, ולכן התובעים היו מודעים לה. כמו כן, חלק מהתובעים היו מעורבים בהליכים משפטיים קודמים שבהם העלו טענות סותרות ואף תמכו בתוכנית, וכן עתירות לבג"ץ שדנו בתוכנית זו. **עמדת התובעים:** התובעים מכחישים שהיו מודעים לתוכנית, וטוענים כי לא ידעו דבר על ההליך לאישורה. הם טוענים כי עילת התביעה שלהם מתחדשת מידי יום, שכן מליסרון אוחזת בשטח הנגזל בכל יום מחדש. לטענתם, פסיקה עדכנית תומכת בהעדפת המצב הקיים בפועל על פני הרישום, במיוחד כאשר הרישום נגוע באי חוקיות. כמו כן, הם טוענים שבית המשפט מוסמך לתקן את הרישום מכוח סעיפים 93-97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, גם אם הטעות לא התרחשה בהליך הסדר. **ההחלטה של בית המשפט:** בית המשפט, בהתבסס על הלכת בובליל והפסיקה המאוחרת יותר, קבע כי במקרים חריגים ניתן לעכב את הגשת כתב ההגנה עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף, אם מתקיימים שני תנאים מצטברים: 1. **סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית:** בית המשפט מצא כי לטענות מליסרון בדבר התיישנות יש סיכוי סביר, במיוחד לאור העובדה שהתוכניות הרלוונטיות אושרו ופורסמו לפני עשרות שנים, וכי מדובר בהליכי תכנון שהם בדרך כלל נגישים ופומביים. 2. **השקעת משאבים לא מידתיים:** בית המשפט סבר כי חיובה של מליסרון להגיש כתב הגנה מידי, הכולל התמודדות עם טענות מורכבות, דורש השקעת משאבים לא מידתיים, בפרט לאור ריבוי התובעים, הצורך לאתר מסמכים על פני עשרות שנים, והתמודדות עם חוות דעת שצורפו. **החידוש המשפטי/השלכות:** ההחלטה משקפת את האיזון העדין בין הצורך לקדם הליכים משפטיים ביעילות לבין מתן הזדמנות הוגנת לנתבע להתגונן. במקרה זה, בית המשפט נתן דעתו לטענות מורכבות של התיישנות והשתק, אשר עלולות להוביל לסילוק התביעה עוד לפני בירור מהותה. הגישה המאפשרת עיכוב בהגשת כתב ההגנה, במקרים חריגים, נועדה למנוע בזבוז משאבים מיותרים הן מצד בית המשפט והן מצד הנתבע, כאשר קיים סיכוי ממשי שהתביעה תידחה בשל טענות מקדמיות. **להלן נקודות מרכזיות מבחינה משפטית:** * **הלכת בובליל והתפתחותה:** ההחלטה נשענת על ההלכה המרכזית לפיה אין לעכב הגשת כתב הגנה באופן אוטומטי עקב בקשה לסילוק על הסף. עם זאת, הפסיקה מכירה בחריגים, כאשר "מקבילית הכוחות" בין הסיכוי לטענה המקדמית והמשאבים שיידרשו להתגוננות מהותית, מצדיקה עיכוב. * **התיישנות וטענות עובדתיות מורכבות:** בית המשפט בחן את טענת ההתיישנות לאור העובדה שהאירועים מתייחסים לתכניות שאושרו לפני עשרות שנים. העובדה שמדובר בהליכי תכנון, שהם ככלל פומביים, מחזקת את הסיכוי שטענות מליסרון לא יידחו על הסף. * **משאבים לא מידתיים:** בית המשפט העריך את היקף ההתגוננות הנדרש מליסרון, תוך התחשבות במספר הרב של התובעים, מורכבות העובדות לאורך עשרות שנים, והצורך להתמודד עם טענות מגוונות. הערכה זו היוותה גורם משמעותי בהחלטה. * **הבטחת הליך הוגן:** העיכוב נועד להבטיח שמליסרון תוכל להגיש את טענותיה המלאות והמנומקות בבקשת הסילוק על הסף, מבלי שתיאלץ להשקיע משאבים מיותרים בהכנת כתב הגנה שייתכן ולא יידרש. בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את הבקשה והאריך את המועד להגשת כתב ההגנה, תוך שהוא מחייב את התובעים בהוצאות. החלטה זו מדגישה את חשיבותן של טענות דיוניות מקדמיות, ואת נכונות בית המשפט לבחון חריגים לעקרונות כלליים, כאשר נסיבות המקרה מצדיקות זאת.