ת"א 20082-11-19

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה נגד נתבעים 3 ו-4, ודוחה אותה כנגד נתבעים 1 ו-2. הנתבעים 3 ו-4 חויבו בתשלום ארנונה והוצאות אכיפה בסך 363,793 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 2.3.2021 ועד למועד התשלום, ביחד ולחוד. סכום זה נמוך משמעותית מהסכום שנתבע בתחילה – 926,259.68 ש"ח – לאחר שהנתבעים הצליחו לטעון כי החוב מוגבל בחלקו בזמן, והצדדים הסכימו על סכום נמוך יותר. בית המשפט מצא כי יש לחייב את נאשם 3 כמחזיק ובעלים של הנכס הנדון, מנהל עסק לייצור ושיווק דלתות ביטחון, ומפעיל בו מפעל. זאת, בהתבסס על שלושה טעמים: ראשית, נאשמים 3 הודו בכתב ההגנה כי הם מפעילים עסק מהנכס; שנית, עדותו של מר משה פדלון, הבעלים הרשום של הנכס, הוכיחה את החזקתו והפעלתו של הנתבע 3 את העסק; ושלישית, בית המשפט קיבל את דוקטרינת הרמת המסך ההפוכה, תוך שהוא מייחס לחברה את חובותיה של בעלת המניות – אשתו של משה פדלון, הנתבעת 4. עוד נמצא כי נאשם 4 ניהל את העסק יחד עם נאשם 3, וניסה להתחמק מתשלום החוב לעירייה, דבר המצדיק את הסרת מסך התאגיד. מנגד, הטענה כנגד הנתבעים 1 ו-2 – בעלי המניות והדירקטורים של הנתבע 1, בהתאמה – לא הוכחה. בית המשפט מצא כי הנתבע 1 לא ניהל כל עסק בנכס, ולא היה לו כל קשר אליו, ועל כן דחה את התביעה נגדם. גם אם לנאשם 1 היו קשרים עסקיים כלשהם עם נאשם 3, אין בכך כדי להטיל עליהם את החובה לשלם ארנונה בגין הנכס. לבסוף, פסק הדין גם מורה לתובע לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין לנתבעים 1 ו-2, בסך 20,000 ₪, וקובע כי סכום זה ישולם גם לנתבעים 3 ו-4, ביחד ולחוד.