המנ"א 49357-01-26

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת הרשם רון גולדשטיין בבש"א 49357-01-26 החלטה זו של כבוד הרשם רון גולדשטיין עוסקת בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר דחה ערעור שהגיש המבקש, שלמה אלימלך, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שאושר על ידי בית המשפט העליון, קבע כי הסכם מכר דירה שהציג המבקש זויף, וכי על המבקש לפנות את הדירה ולשאת בהוצאות משפט בסך 120,000 ש"ח. **עיקר הטיעונים וההחלטה:** המבקש עתר להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף, בטענה למצב כלכלי קשה, לייצוג בהתנדבות על ידי בא כוחו, לעומס עבודה כבד במשרדו, ולהמצאות פסק הדין לידיעתו באיחור. המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי לא הוצג טעם מיוחד המצדיק הארכה, וכי סיכויי הבקשה לדיון נוסף קלושים. הרשם גולדשטיין דחה את הבקשה, תוך התבססות על מספר עקרונות ופסיקות קודמות: 1. **מועדים קצובים והגשת בקשה "ברגע האחרון":** ההחלטה מדגישה את החשיבות שבית המשפט מייחס לעיתוי הדיוני. הגשת בקשה להארכת מועד "ביום האחרון" או "בדקה התשעים" מחייבת הסבר משכנע במיוחד (פסקה 6, תוך התייחסות לפש"א 3064/21). 2. **תחולת המועד למניין בקשה לדיון נוסף:** נקבע כי מניין 15 הימים להגשת בקשה לדיון נוסף הוא ממועד מתן פסק הדין, ולא ממועד המצאתו. גישה זו מוסברת בצורך לשמור על עקרון סופיות הדיון, שכן הליך דיון נוסף פותח פתח להתדיינות מחודשת בעניין שכבר הוכרע (פסקה 6, תוך התייחסות לבר"א 650/14 והמ' 589/68). 3. **דרישת "טעם מיוחד" להארכת מועד לבקשה לדיון נוסף:** ההחלטה מדגישה כי דרישת ה"טעם המיוחד" המצויה בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, מיושמת באופן קפדני ומצמצם, נוכח האופי החריג של הליך דיון נוסף (פסקה 7, תוך התייחסות למספר בש"אות ובר"אות). 4. **היעדר תצהיר ואימות עובדות:** אחת הסיבות המרכזיות לדחיית הבקשה היא היעדרו של תצהיר לאימות העובדות הנטענות, ובפרט אלו הנוגעות לנסיבותיו האישיות של המבקש ומועד קבלת פסק הדין. העובדה שבא כוח המבקש התחייב להגיש תצהיר רק בתשובה לתגובת המשיבה, ולא מלכתחילה, לא נחשבה כמספקת (פסקה 8). 5. **עומס עבודה וייצוג פרו-בונו כ"טעם מיוחד":** נקבע כי עומס עבודה במשרד עורך דין, גם כאשר מדובר בייצוג בהתנדבות ("פרו-בונו"), אינו מהווה כשלעצמו "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, בפרט בהליך דיון נוסף (פסקה 8, תוך התייחסות לפש"א 4867/20). 6. **סיכויי הבקשה לדיון נוסף:** הרשם סבר כי גם אם היו מתקיימים התנאים להארכת מועד, סיכויי הבקשה לדיון נוסף קלושים. הליך דיון נוסף שמור למקרים חריגים של סתירת הלכה, או בעלי חשיבות, קשיות או חידוש הלכתיים. טענות המבקש, שהתמקדו בעיקר בהשגות על גובה ההוצאות, אינן נחשבות כעילה לדיון נוסף (פסקה 9, תוך התייחסות לדנ"א 7459/96). **החידוש המשפטי והעקרונות המרכזיים:** * **הקפדה על סדרי דין בהליכי דיון נוסף:** ההחלטה מדגישה את המחויבות לעקרונות סופיות הדיון ואת האופי החריג של הליך דיון נוסף. כל סטייה מהמועדים הקבועים או מהדרישות הפורמליות (כגון תצהיר) תבחן במבחן מחמיר. * **טיעונים הנוגעים להוצאות משפט כחריג לדיון נוסף:** ההחלטה מאשררת את ההלכה לפיה השגות על גובה ההוצאות שנפסקו, או על יישום הדין במקרה הקונקרטי, לרוב אינן מהוות עילה לדיון נוסף. הליך זה נועד לבחינת הלכות יסוד ולא לערעור על שיקול דעת שיפוטי בעניינים טכניים או יישומיים. * **מעמד הייצוג הפרו-בונו:** ההחלטה מבהירה כי אף שייצוג בהתנדבות ראוי להערכה, הוא אינו פוטר את עורך הדין או את הלקוח מהחובות הדיוניות, לרבות עמידה במועדים. עומס עבודה, גם במקרה של פרו-בונו, אינו נחשב ל"טעם מיוחד" בהקשר של הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף. **לסיכום:** החלטת הרשם גולדשטיין משקפת גישה מחמירה ואדוקה לעמידה בכללי סדרי הדין, בפרט בהליכי דיון נוסף. היא מדגישה את האיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין הצורך בסופיות הדיון, וקובעת כי טענות הנוגעות להוצאות משפט, ואף עומס עבודה של עורך דין המייצג בהתנדבות, אינם מצדיקים סטייה מהמועדים הקבועים להגשת בקשה לדיון נוסף.