בש"פ 8292/07

תקציר

בשנת 2006 נתפסו 220,000 ₪ מרכבו של המבקש מס' 2 במהלך חיפוש. המבקש מס' 1, לו שייכים הכספים, ביקש את החזרתו, אך בית משפט השלום ברמלה דחה בקשה זו. בעקבות ערעור הורה בית משפט השלום על החזרת הכסף למבקש מס' 1 לאחר שחלפו כחצי שנה מבלי שהוגש נגדו כתב אישום. המשיבה (ככל הנראה המדינה) הגישה בקשה לביטול החלטה זו, ובית משפט השלום ביטל את הצו הקודם והאריך את תקופת ההחזקה עוד יותר. לאחר שחלפה למעלה משנה מאז התפיסה, הורה בית משפט השלום על שחרור הכסף בכפוף למתן ערבות בנקאית צמודה לסך סכומו. על החלטה זו הוגש ערעור ונדחה גם על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, אך בקשתם נדחתה. ההכחשה התבססה על קביעת בית המשפט כי התפיסה והמשך ההחזקה בכספים היו כדין. אין מגבלת זמן להחזקת רכוש שנתפס אם הוא משרת מטרה המפורטת בסעיפים הרלוונטיים של פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) ועם קבלת צו בית משפט להארכת תקופת ההחזקה. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי מצאו יסוד סביר לחשוד כי הכסף ניתן כפרס על ביצוע עבירה. טענות המבקשים, שהיו בעיקר נגד קביעותיהם העובדתיות של בתי המשפט, לא צלחו, שכן ערכאת ערעור אינה מתערבת בדרך כלל בממצאים אלה. בית המשפט התייחס גם לגופה של הבקשה והגיע למסקנה כי ההחלטה לשחרר את הכספים בתנאים מסוימים השיגה איזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות הקניין של המבקשים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.