על"ע 2293/04

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, הורשע בבתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין בהפרת החובה לשמור על כבוד מקצוע עריכת הדין ובביצוע מעשים שאינם הולמים את המקצוע, על סמך דברים שאמר כלפי שופט בית הדין הרבני האזורי בירושלים. הדברים נאמרו במסגרת ייצוגו של המערער את התובעים בתיק בפני בית הדין הרבני. על המערער נגזרו אזהרה ותשלום הוצאות. המערער ערער על הרשעתו ועל גזר דינו, וטען כי דבריו נכונים ונאמרו במסגרת הליכים משפטיים ותלונות נגד השופט. עוד טען, כי בתי הדין המשמעתיים התעלמו מהנסיבות שבהן נאמרו הדברים והעיכוב במתן פסקי הדין גרם לעיוות דין. בית הדין הארצי דחה את הערעור, בקובעו כי דברי המערער נופלים בגדר "הגרעין הקשה" של הפרקטיקה המשפטית ואינם רלוונטיים להליך. עוד צוין, כי יש להפנות את טענות המערער נגד השופט בערוצים המתאימים. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בעונש שהוטל, שהיה מינימלי. טענותיו ובקשותיו של המערער נדחו, וערעורו נדחה. פסק דינו של בית הדין המשמעתי התקבל, למעט ההרשעה הקשורה להודעת המערער בתלונתו לשר הדתות, שבוטלה. ההחלטה לא הצדיקה הוצאות.