ע"פ 1557/20

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על החלטה לאשפז את המערער, שהואשם בהצתה אך נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין. השאלה היא משך האשפוז, התלוי בעבירה שלגביה קיימות ראיות לכאורה. בעוד התביעה טענה להצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, ההגנה טענה כי יש רק ראיות לרשלנות. בית המשפט המחוזי הסכים עם התביעה, מה שהוביל לערעור. סגן הנשיא נ' הנדל מבית המשפט העליון הסביר כי בעוד שבחירת האישום על ידי התובע אינה מוחלטת, על בית המשפט לשקול את העובדות המצביעות על קיומו של היסוד הנפשי הנדרש. במקרה דנן, היסודות העובדתיים של העבירות השונות שונים, ומעשיו של המערער מעידים על הצתה. גם אם העבירות היו זהות למעט היסוד הנפשי, העובדות מלמדות על הצתה. הנדל הציע לדחות את הערעור, החלטה מוסכמת על השופטים י' אלרון וד' ברק-ארז. ברק-ארז הדגישה כי צו האשפוז אינו קובע את תקופת האשפוז בפועל, וכי עבירת ההצתה מתאימה יותר לעובדות המקרה מאשר לרשלנות. לפיכך, הערעור נדחה.