עת"מ 7059-03-10

תקציר

העותרת, זרה הנשואה לאזרחית ישראלית, ביקשה לקבל את בקשתה למעמד של תושב קבע בישראל מטעמים הומניטריים. לאחר מות בעלה נדחתה בקשתה פעמיים על ידי הרשויות הישראליות, למרות שעמדה ברוב הדרישות הפרוצדורליות. בית המשפט קבע כי החלטות הרשויות אינן סבירות, שכן הן אינן מבוססות על עובדות רלוונטיות ונעדרות הנמקה עניינית. באופן ספציפי, מתח בית המשפט ביקורת על כך שלא התחשב בגילה המתקדם של העותרת, בקשריה ההדוקים עם ישראל ובאופי הקלוש של קשריה לארץ מוצאה. יתר על כן, בית המשפט ציין כי הרשויות ויתרו בעבר על הטענה של קשר זוגי לא כנה, אך הן השתמשו בה כאמתלה לדחות את בקשתה. משכך, פסק בית המשפט לטובת העותרת, קיבל את עתירתה המתוקנת והורה למשיב לאשר את בקשתה להתאזרחות. פסק הדין הדגיש את הצורך לשמור על תקינות ההליך ואת חשיבותו של הליך קבלת החלטות סביר על ידי הרשויות במקרים כאלה. עם זאת, בית המשפט בחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.