עב"ל 738/08

תקציר

במקרה של מר אלטיט, בית המשפט פסק בסופו של דבר שלא להכיר במחלת הפרקינסון שלו כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. הערעור התקבל על סמך מספר נקודות מרכזיות. ראשית, בית המשפט מצא כי מחלת פרקינסון אינה עונה להגדרה של "תאונת עבודה" או "מחלת מקצוע" לפי חוק הביטוח הלאומי, משום שהיא נעדרת את הפתאומיות והגורמים החיצוניים הנדרשים בדרך כלל. בעוד תיאוריית המיקרוטראומה חלה כאשר פציעות קלות חוזרות ונשנות בעבודה גורמות למחלה, הדבר לא הוכח במקרה של Altit בשל היעדר ראיות מספיקות לפציעות קלות חוזרות או חשיפה מספקת לחומרים רלוונטיים. בנוסף, המחלה אינה רשומה כמחלת מקצוע בשיטת "הרשימה הסגורה" של התקנות, והמומחים לא הצליחו לקבוע קשר סיבתי בין עבודת הכיבוי של אלטית לבין מצבו. חוות דעת מומחים, שמקורן ביועצים רפואיים ממונים, התנגדו נחרצות לכל קשר בין עבודתו לבין הופעת פרקינסון, וציינו את היעדר מחקרים מדעיים או ספרות התומכים בקשר כזה, במיוחד נטוי כי החשיפות שנטענו על ידי Altit לא עמדו בקריטריונים הספציפיים שהותוו עבור קוטלי עשבים או חומרים אחרים הקשורים לפרקינסון תחת הסיווגים שלהם. בית המשפט התייחס גם לחוסר ההתאמה ביישום "המודל האינדוקטיבי" מפרשת קרישוב, תוך ציון נסיבות עובדתיות שונות בתכלית. לאור קביעות אלה, בוטלה החלטתו הראשונית של בית הדין, ששללה כל זכאות לפיצוי בגין פגיעה בעבודה או הוצאות, בהתבסס על היעדר הוכחה מדעית ומתאם עובדתי.