ת"א 63654-12-17

תקציר

ראשיתו של הסכסוך בהסכם משנת 2004 למכירת מקרקעין בין התובעת לבין אביהם המנוח של הנתבעים 1 ו-2. מכיוון שהקונה השתמט מתשלומים, המוכר הגיש נגדו תביעה שהסתיימה בפסק בורר בשנת 2014. בפסק הדין נקבע כי על הקונה לשלם 250,000 ₪ למוכר תוך 30 יום או שהמוכר חייב לשלם 300,000 ₪ לקונה תוך 45 יום ועל הקונה לפנות את הקרקע. הקונה לא שילם בזמן והמוכר שילם לקונה במארס 2015, אבל הקונה לא פינה את הקרקע. לאחר מכן פתח המוכר בהליך הוצאה לפועל שהסתיים בצו לפינוי הקונה בדצמבר 2015. החלטה זו בוטלה מאוחר יותר באוגוסט 2017. המוכר הגיש תביעה חדשה בדצמבר 2017 בה ביקש להצהיר כי עמד בפסק הבורר, הסכמי מכירת הזכויות במקרקעין בטלים והנתבעים נאלצו לפנות את הקרקע. בית המשפט מצא כי המוכר עמד באופן סביר בפסק הדין והקונה לא. עוד נמצא כי טענת הרוכש כי היו קטינים בעת חתימת ההסכם וכי פסק הבוררות לא מומש על ידי המוכר בתוך המועד שנקבע, אינה תקפה. לפיכך, קבע בית המשפט כי המוכר מילא את חלקו בפסק הבוררות ועל הנתבעים לפנות את הקרקע עד ליום 21.10.21. השופט פירט גם את חלוקת הכספים הקשורים לתיק בין הצדדים וקבע כי המוכר יכול לפצל את סעדיו לתבוע סעד כספי מבעל הדין המתאים להחזקה במקרקעין. הנתבעים חויבו בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין.