תלה"מ 1122-08-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בסכסוך בין הורים גרושים של ילד קטין על המשמורת ומקום מגוריו של הילד. השופט פותח בפירוט החוקים הרלוונטיים, המקנים לבית המשפט סמכות להכריע בענייני משמורת וטובת הילד בהיעדר הסכם בין ההורים. העיקרון המנחה במקרה זה, כמו בכל הנוגע למשמורת ילדים, הוא טובת הילד. לאחר מכן דן השופט בשתי הגישות בפסיקה בנוגע לרילוקיישן הורי והשפעתו על קטינים. הגישה הראשונה מתעלמת מנסיבות מקדימות ומתמקדת בטובת הילד, ואילו הגישה השנייה, המכונה גישת "מעשה עשוי", מניחה שהמהלך כבר התרחש ומעריכה את המצב בהתאם. לאחר ששקל את טיעוני הצדדים ואת ההמלצות בדו"חות השונים, מגיע השופט למסקנה כי ביתו העיקרי של הילד יהיה אצל אמו, והמעבר שלו לעיר ח' מאושר. החלטה זו מבוססת על מספר גורמים. ראשית, השופטת מודאגת מהצורך האקוטי של הילד בטיפול נפשי ורגשי, שאינו מתאפשר בבית האב בשל התנגדותו לטיפולים רפואיים בסיסיים והיעדר פיקוח ומסגרת טיפולית מתאימה. שנית, בבית האב אין תנאי היגיינה מינימליים, והאב אינו מסוגל לתמוך כלכלית בילד או לשלם מזונות, ואילו האם, למרות בעיותיה שלה, מספקת את צרכיו של הילד. שלישית, טענת האם כי האב מסית את הילד נגדה לוקה בחסר, בעוד שלא ניתן לשלול את ההיפך. עוד מציינת השופטת כי הרילוקיישן צפוי לשפר את איכות חייו של הילד ומסכימה עם ההמלצות לקביעת הזמן שהילד מבלה עם כל הורה. האם נדרשת לדאוג שהילד יבקר את האב אחת לשבועיים לסוף השבוע. השופט מסמיך עובד סוציאלי לקבוע את פרטי זכויות הביקור ולוודא שהילד מקבל את הטיפולים הדרושים. הדרכה הורית מוזמנת גם לשני ההורים. פסק הדין מדגיש את הצורך ביציבות בחיי הילד ואת זכותה של האם להתחיל פרק חדש בחייה, שיועיל לה ולבנה. מכיוון ששני הצדדים היו מיוצגים על ידי הלשכה לסיוע משפטי, כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו.