עמ"ה 1152/00

תקציר

הערעור מתייחס לסוגיות מס הנוגעות למעמדו של המערער כמשכיר משופר, והאם השיפוצים שביצע השוכר מהווים הכנסה בידיו. בית המשפט פוסק לטובת המשיב, בקובעו כי השיפורים שנעשו בנכס המושכר מהווים הכנסה בידי המערערת. הקביעה מתבססת על ההסכם בין הצדדים, לפיו השוכר יבצע שיפוצים ושיפורים בנכס, וכי שיפורים אלה יהפכו לקניינה של המערערת. בית המשפט קובע כי השיפורים נחשבים אפוא כתחליף לדמי שכירות כספיים, ולכן מהווים הכנסה. יתר על כן, בית המשפט קובע כי סכום ההכנסה נקבע כראוי על סמך הערכת ההסכם של השיפורים ב-60,000$, המשקפת את הערכתו הסובייקטיבית של המערערת את שוויים. אשר לעיתוי ההכנסה, בית המשפט מצדד בטענת המשיב כי השיפורים, שהושלמו בשנת 1996, היוו הכנסה לאותה שנת מס, בהתאם לקביעה בפקודה כי הכנסה משיפורים חייבת במס בשנת הקבלה. לבסוף, בית המשפט מאפשר למערערת לנכות הוצאות פחת בגין השיפורים, באופן יחסי למספר חודשי השכירות בשנת 1996, תוך שימוש במחיר המקורי של הבניין בתוספת עלויות ההשבחה כבסיס לחישוב. המערערת אחראית להוצאות המשפט, ופסק הדין נכנס לתוקף באופן מיידי.