עע"מ 8068/17

תקציר

רשות מקרקעי ישראל פרסמה מכרז למכירת קרקעות המיועדות לבניית בתים דו-משפחתיים, אשר משך אליו מספר מציעים, ביניהם שני מתמודדים מובילים: המשיבים 1-19, שהתאגדו כקבוצת רכישה, והמערערת, חברת בנייה. המשיבים הציעו את הסכום הגבוה ביותר, אך הצעתם נדחתה על ידי ועדת המכרזים בשל פגם לכאורה בערבות הבנקאית. הצעתה של המערערת, שהייתה נמוכה ב-1.6 מיליון ₪ מזו של המשיבים, הוכרזה אפוא כזוכה. הסוגיה העומדת על הפרק סובבת סביב אי התאמה בשמה של המשיבה מס' 1, יו"ר קבוצת הרכישה. בהצעת הרכש נרשם שמו כ"אורן בוכניק", ואילו ברישומי הבנק נרשם שמו כ"בוכניק ארן-נסים", עקב שינוי רישום שמו בשנת 2005 שלא עודכן בבנק. ועדת המכרזים ראתה באי התאמה זו הפרה של דרישת המכרז כי שמות החייבים בערבות יתאימו לשמות המציעים, ולפיכך דחתה את הצעת המשיבים. המשיבים ערערו על החלטה זו לבית המשפט לעניינים מנהליים, בטענה כי אי ההתאמה אינה מצדיקה את דחיית הצעתם. בית המשפט נעתר וקבע כי תנאי המכרז מאפשרים ערבות בנקאית לטובת מציע "אחד או יותר", כלומר די בקיומו של שם תואם אחד. בנוסף, בית המשפט עמד על כך שהפער אינו פוגע בתוקפה של הערבות או בזהות החייבים, וכי דחיית ההצעה תהיה בלתי סבירה ובלתי שוויונית. חברת הבנייה המערערת, שלא הייתה מרוצה מפסק הדין, ערערה לבית משפט גבוה יותר. לטענתם, החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים יוצרת חריג לכלל בדבר ערבויות פגומות, העלול להוביל לחוסר שוויון וחוסר יעילות בדיני המכרזים. עוד טענה המערערת כי הערכאה הנמוכה חרגה מתפקידה בכך שהחליפה את שיקול דעתה שלה בזה של ועדת המכרזים. עם זאת, השופט שדן בערעור קבע כי הוראת המכרז ופסיקה רלוונטית קודמת בפרשת סער אינן מחייבות דיון מעמיק בעמדות המשפטיות השונות. הם הדגישו את ההשלכות המעשיות של הערבות, ומצאו אותה ללא דופי ותואמת את דרישות המכרז. לדברי השופטת, אי ההתאמה בשמה של המשיבה מס' 1 היא עניין שטחי שלא פגע בתוקפה של הערבות או במטרות המכרז. השופט פירש את סעיף המכרז הדורש שמות זהים כמתייחס לזהות האדם ולא לזהות דקדוקית. הם הדגישו כי מטרת הסעיף הייתה להבטיח התאמה בין המציעים לבין החייבים בערבות, ותכלית זו התגשמה בעניינם של המשיבים. בנוסף, קבע השופט כי הנסיבות אינן מצדיקות פסילת הצעת המשיבים וכי החלטת בית משפט קמא סבירה. השופטת דחתה גם את טענותיה הנוספות של המערערת בדבר פגמים נוספים הנתפסים בערבות, כגון הבדלים קלים בעיצוב ובניסוח. השופט הגיע למסקנה כי החלטת בית משפט קמא צריכה לעמוד על כנה, ויש לדחות את הערעור. כמו כן, חויב המערער בהוצאות המשיבים בסך של 15,000 ₪. השופט ד' מינץ והשופט י' וילנר הסכימו עם פסק הדין. השופט וילנר הוסיף נימוק של הסתייגות מנימוקיו של בית משפט קמא, אך הסכים עם התוצאה.