ע"א 10444-09-21

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין קודם המורה למבקשים לפנות דירה בירושלים שרכשו זכויות בה מאחיהם ודודם של המשיבים. המשיבים, שגם להם זכויות בדירה, עתרו לבית המשפט לפינוי המבקש, אשר ניתן על ידי בית משפט קמא. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, וטען כי שגה בית משפט קמא בכך שאפיין את החלטתו כפסק דין סופי וכי הנסיבות השתנו מאז שרכישת הדירה הגדילה את זכויותיהם בה. השופט, אף שהוא מניח כי סיכויי ההצלחה בערעור על אפיון פסק הדין הסופי הם חיוביים, מתמקד בסיכויי הערעור בעניין החלטת הפינוי ובמאזן הנוחות. הם מכירים בכך שבתי המשפט מהססים להתערב בשיקול דעתם של בתי המשפט הפרוצדורליים בנוגע לסעד זמני, אך טוענים כי אין מדובר במקרה חריג שיצדיק התערבות כזו. השופטת בוחנת את מושג ה"חזקה" בהקשר לזכות לשפיטה עצמית ומוצאת כי זכותם של המשיבים לפנות את המבקש אינה בלתי מוצדקת, חרף העובדה שאינם מתגוררים בדירה, מה גם שהמבקש קבע עובדות בשטח ללא הסכמת השותפים האחרים. באשר למאזן הנוחות, שוכנעה השופטת כי רצונו של המבקש להישאר בדירה עם משפחתו, יחד עם כוונת המשיבים להשכיר את הדירה, מטים את הכף לטובת המבקש. עם זאת, השופטת מציינת גם כי אי עמידתו של המבקש בהחלטת הפינוי למשך שלושה חודשים מהווה גורם משמעותי ומתנה את עיכוב הביצוע בכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט 20,000 שקל. בסופו של דבר, פסק הדין נעתר לבקשה לעכב את ביצוע החלטת הפינוי עד ליום 30.9.2021, בתנאי תשלום זה.