ב"ל 38436-03-22

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התובעת, אנסטסיה, זכאית לקצבת שאירים בעקבות פטירת בן זוגה. עיקר המחלוקת היא על התקופה שמאוקטובר 2018 ועד פטירת המנוח בפברואר 2019, במהלכה טוענת הנתבעת כי אנסטסיה והמנוחה לא חיו יחד. בית המשפט מקבל את טענתה של אנסטסיה כי הם היו ידועים בציבור בעת מותו. מהראיות עולה כי אנסטסיה והמנוח היו ידועים בציבור במשך כחמש שנים לפני מותו. הם חיו יחד, חלקו בהוצאות והופיעו יחד בפומבי. עם זאת, בשל מחלתו של המנוח, הוא עבר בסוף דצמבר 2018 להתגורר בביתה של אשתו לשעבר, נטליה, כדי שתוכל לטפל בו טוב יותר. הוא נשאר עם נטליה במהלך השבוע וחזר לביתה של אנסטסיה בסופי שבוע. בית המשפט קובע כי הסדר זה לא סימל פרידה אלא היה פתרון מעשי המונע על ידי צרכיו הרפואיים של המנוח. גרסתה של אנסטסיה לאירועים נתמכת על ידי עדים נוספים, ובית המשפט מוצא את טענתה כי הקשר נמשך, גם אם לסירוגין, כאמינה. בנוסף, בית המשפט מציין כי ימיו האחרונים של המנוח עברו עליו בהוספיס, כאשר אנסטסיה ביקרה אותו שם. לעובדה שאנסטסיה אינה יהודייה ולא שמרה על המסורת היהודית של ישיבה שבעה לא ניתן משקל רב, וכך גם לטענת התובעת כי זרקה את חפציו של המנוח. בית המשפט רואה גם את הסברו של התובע לאיחור בהגשת התביעה כסביר, ובחר להאריך את המועד. לסיכום, השופט פוסק לטובת התובעת, אנסטסיה, מכיר בה כידועה בציבור של המנוח בעת פטירתו ובכך מזכה אותה בקצבת שארים. ההחלטה מתקבלת ללא צו הוצאות, ולכל אחד מהצדדים יש 30 יום לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה.