עע"מ 795/19

תקציר

פסק דינו של השופט נ' הנדל עוסק בדחיית ערעור בו ביקשו המערערים היתר בניה מבלי לקבל את ההסכמות הנדרשות מבעלי זכויות בבית משותף בנוגע לשימוש ברכוש המשותף. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט קמא, והדגיש כי על מוסדות התכנון לדחות את הטיפול בבקשות אלה עד לפתרון סוגיות קנייניות. השאלה המרכזית נגעה להליך שבו היתר בניה מוגש על ידי בעל זכויות ללא הסכמת הרוב הנדרשת על פי חוק המקרקעין. בית המשפט הבהיר כי ועדות התכנון צריכות להתמקד בדרך כלל בשאלות תכנוניות ולא בזכויות קניין. עם זאת, יש להם שיקול דעת לדחות בקשות כאשר זכויות הקניין מוטלות בספק, כדי להבטיח שלא יתקיימו דיוני סרק על תוכניות שאולי אינן ישימות. בהתייחסו למקרים קודמים, קבע בית המשפט כי עצם היעדר התנגדותם של בעלי זכויות אחרים אינו מהווה תחליף להסכמה המפורשת הנדרשת. בית המשפט הדגיש את הצורך בהסכמה פוזיטיבית וברורה להבטחת יציבותן של זכויות הקניין. הסתמכותם של המערערים על היעדר התנגדות לא נמצאה מספקת, והוזכרה להם אחריותם להבטיח אישור מפורש. פסק הדין מדגיש את חשיבותה של הסכמה פוזיטיבית בהבטחת ניהול שוויוני של הרכוש המשותף. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, ובכך חיזק את הצורך בעמידה בדרישות הדין המהותיות, והטיל על המערערים הוצאות משפט בשל ערעורם שלא צלח.