ע"א 3214/98

תקציר

פסק הדין מסתיים בדחיית הערעור והערעור שכנגד, ללא פסיקת הוצאות. מוסכם פה אחד על השופטים כי טופס הצעת הביטוח הכיל פרטים שגויים, המובילים להטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים. הטעיה זו הייתה שיתוף פעולה בין המערערת, המשיב וסוכן הביטוח, אשר בחרו ביודעין להשמיט או לזייף מידע, העלול לעלות כדי תרמית כלפי חברת הביטוח. בעוד חברת הביטוח בחרה בסעדים חוזיים לביטול הפוליסה, בחן בית המשפט את האחריות הפנימית בין המשיב לבין סוכן הביטוח, הנובעת מרשלנות במילוי הטופס. עם זאת, מבחינה רעיונית הוא קרא תיגר על הרעיון של רשלנות כאשר שני הצדדים היו שותפים להונאה. בית המשפט שקל את האפשרות להתייחס למערכת היחסים ביניהם כאל נזיקין נפוצים במרמה, והציע להם לחלוק באחריות לנזק שנגרם. על פי פקודת הנזיקין, האחראים לנזק יכולים לבקש תרומה זה מזה על בסיס אחריותם. לפיכך, אחריותו של סוכן הביטוח קשורה להיותו שותף לנזיקין ולא לרשלנות כלפי המשיב. הדבר מתיישב עם העיקרון המשפטי המאפשר תרומה בין עוולות מכוונות. בסופו של דבר, פסק הדין מסכים עם השופט גרוניס על חלוקת האחריות בין הצדדים, תוך שמירה על הקצאת בית המשפט המחוזי.