ע"א 9789-05-14

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על פסק דין קודם שקיבל באופן חלקי תביעה להחזר מהמוסד לביטוח לאומי (המערער). הערעור מתייחס להחזר גמלת סיעוד ששולמה לנפגע שתי תאונות נפרדות (המשיב) ולשיעור הריבית החל על הטבות אלה. הנפגע קיבל הטבות מהמערער לאחר התאונה הראשונה וחתם על הסכם פשרה עם המערער בעקבות התאונה השנייה. המערערת טענה כי על המשיב לפעול להשבת גמלת הסיעוד ששולמה לנפגע, בהתאם לסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר לזקוף את הפיצוי לחשבון הגמלה כדי למנוע פיצוי יתר. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיבה לא פעלה בתום לב והייתה מודעת לכך שהנפגעת מקבלת טובות הנאה בעת שחתמה על הסכם הפשרה. לפיכך, לא התקיים המבחן הסובייקטיבי, הבוחן את רצונו האמיתי של הנפגע. זאת ועוד, גם המבחן האובייקטיבי, הבוחן את תוצאות כתב הוויתור בפועל, לא התקיים. למרות הקביעה כי המבחנים לא התקיימו, השופטים, השופט מנחם רניאל והמשנה לנשיא השופט יצחק כהן, היו חלוקים במסקנותיהם. השופט רניאל הציע לדחות את הערעור, למעט תיקון שיעור הריבית, אותו יש לשנות לשיעור הריבית החוזי כפי שהוסכם בין המערערת לבין המשיב. מנגד, סבר השופט כהן כי יש לקבל את הערעור כולו, שכן חריגתו של בית משפט קמא מפסקי דין קודמים מחטבת את ערכם התקדימי. עם זאת, בסופו של דבר הסכים השופט כהן עם תוצאתו של השופט רניאל למען היעילות וכדי להימנע מהוצאות מיותרות. השופטת תמר שרון-נתנאל הסכימה עם יישום המבחנים על ידי השופטת כהן, אך סברה כי יש לקבל את הערעור במלואו. בפסק הדין נקבע כי הערעור נדחה, למעט תיקון שיעור הריבית, שייקבע לפי השיעור החוזי. עוד הדגישו השופטים כי היה מקום לצרף את הנפגעת להליך, ופסק הדין לא יחייב אותה, שכן לא ניתנה לה הזדמנות להציג את עמדתה.