עפ"ת 35301-11-21

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התנועה החמורות ביותר, המהווה סכנה משמעותית לשלום הציבור והפגנת זלזול בצווי בית המשפט. ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר ממושכים, נחוצה כדי להרתיע מפני עבירות כאלה. במקרה זה, לבית המשפט הייתה אפשרות לחרוג מהנוהג הרגיל שלא להתערב בפסקי הדין של בתי המשפט הפרוצדורליים, בשל טעות בולטת בגזר הדין המקורי שחרגה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הראויה. הטעות, במקרה זה, הייתה הקלות שגילה בית משפט קמא כלפי משיב בעל עבר תעבורתי המעיד על ריבוי עבירות. נוכח חומרת העבירה והצורך בהרתעה, קיבל ערכאת הערעור את ערעור המדינה, החמיר את העונש והורה על הפעלת שישה חודשי מאסר על תנאי, מתוכם שלושה חודשים שירוצו במקביל לעונש הקודם, שתוצאתו מאסר כולל של 11 חודשים. בנוסף, הוארכה תקופת פסילת הנהיגה של המשיב ל-36 חודשים. פסק דין זה מהווה תזכורת חזקה להשלכות של זלזול בחוקי התעבורה ובצווי בית המשפט, ומשקף את נחישותו של בית המשפט להגן על הציבור ולאכוף את החוק בקפדנות.