עפ"ת 9613-01-12

תקציר

עניינו של הערעור בפסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, אשר הרשיע את המערער בגרימת מוות ברשלנות ובנהיגה לאחור. האירוע התרחש בחודש דצמבר 2005, כאשר המערער נהג בטנדר, פגע בילדה בת שלוש וגרם למותה. בית משפט קמא הרשיע את המערער על סמך ראיות נסיבתיות, שכן לא היו עדי ראייה לתאונה. המערער טען כי הכרעת הדין התבססה על דבריו שלו וכי אין ראיות ישירות המוכיחות כי היכה את הנערה בעת שהתהפכה. עוד טען כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה למוות וביקש את זיכויו. לחילופין, ביקש המערער להקל בעונשו. המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור, בטענה כי בית משפט קמא ניתח את הראיות וקבע קביעות עובדתיות על בסיסן. ערכאת הערעור דחתה את הערעור בקובעה כי הכרעת דינו של בית משפט קמא התבססה הן על ממצאים עובדתיים והן על היגיון הראיות הנסיבתיות שהוצגו, וכי לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. השופטים הסכימו פה אחד לדחות את הערעור, לא מצאו טעם לזכות את המערער, וסברו כי העונש שהוטל עליו סביר.