ע"ע 14801-11-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין האזורי. הבקשה נדונה בשל השיהוי הניכר של 48 יום מהמועד האחרון להגשת הערר. תקנות בתי הדין לעבודה מאפשרות הארכת מועדים מטעמים מיוחדים, אשר על פי פסיקות העבר מתקבלים רק אם המבקש יכול להוכיח כי סיבת העיכוב נובעת, לפחות בחלקה, מנסיבות חיצוניות שאינן תלויות בו, וככל שהעיכוב ארוך יותר, כך נדרשת הצדקה רבה יותר. במקרה דנן, השיהוי הקיצוני בהליכי המבקש, יחד עם היעדר הצדקה ממשית לכך, הביאו את בית המשפט לדחות את הבקשה. סיכויי הצלחת הערעור לא נחשבו גבוהים דיים כדי להצדיק את קבלת בקשת ההארכה, במיוחד נוכח הכשלים הפרוצדורליים החוזרים ונשנים של המבקש. זאת ועוד, טענותיו של המבקש ביחס לבקשתו למשרד הביטחון להסדרת ייצוגו בהליך לא נחשבו לעילה מספקת להארכה, בעיקר בשל השיהוי הניכר בהגשת הבקשה ובבקשתו העצמאית הקודמת של המבקש לבית המשפט להארכה. כך, באיזון הזכויות הפרוצדורליות של הצדדים, החליט בית המשפט כי האינטרס בסופיות ההליך גובר במקרה זה, והבקשה להארכת מועד לערעור נדחתה.